Page 181 - Demo
P. 181
פרק ג
הרגל. כמו שאדם לוקח בבוקר באופן קבוע כוס קפה והעיתון, ורק אחר כך בשעה 7 הוא יושב ללמוד גמרא. רק הפנימיות נותנת את הכוח להתקדם. האדם שחי מתוך הרגל אין לו כוח פנימי, וזה עלול
להיפגע מבחוץ כי אין לו שייכות אמיתית.
[אדם שכל היום לומד תורה, לא שייך שיקבע עיתים לתורה?] זה לא שייך מבחינה הלכתית, אבל מבחינה רוחנית הוא חייב לקבוע לעצמו עיתים להתחדש ולהיות מחובר לאלוקי ולפנימי שבו.
[“הלוואי ‘אותי עזבו ותורתי שמרו’” – לא מורה על הרגל?] הנביא ירמיהו אומר: הלוואי שאותי עזבו ותורתי שמרו. הגמרא שואלת: אם אותי עזבו, בוודאי תורתי לא שמרו? והיא עונה: הלוואי שלפחות את תורתי ישמרו. זה שני דברים שונים. אותי עזבו זה שלא עשו מצוות, תורתי לא שמרו זה שלא למדו אותה. המאור שבה מחזירם למוטב, ולכן זה חוזר לנקודה שדיברנו, שהעיקר הוא ההתעוררות הפנימית
שיש בתורה.
[יש עניין איך לעשות את החשבון נפש, אם בדיבור או במחשבה?] לא. חובת הלבבות אומר במקום כלשהו שצריך להיות זהיר מלהיות זהיר מדי. שאדם לא יבלבל לעצמו את המוח יותר מדי.
[האם יכול להיות שאדם ילמד תורה וזה לא יניע אותו לשום דבר?] כן, זו הייתה התלונה של ירמיה על בני דורו.
[ההרגל יכול להיות טוב לחולה נפש?] כן. אם זו תרופה והיא תחת בקרה, אין בזה רע. הרע של ההרגל הוא כשהוא משתלט, אבל תחת בקרה יפעל בו רק הטוב של ההרגל. השאלה היא האם מותר להשתמש ברע בשביל הטוב שבו? אנו אומרים שמותר אבל במינון. יש דבר שנקרא עבירה לשמה. פה זו לא עבירה לשמה, אלא שאנו
181
