Page 179 - Demo
P. 179
פרק ג
תמיד יהיה אנושי ויכול לשאוף עוד מעלה.
ְוִהְנִני רוֶֹאה צֶֹרךְ ָלָאָדם, ֶשִׁיְּהֶיה ְמַדְקֵדּק ְושׁוֵֹקל ְדָּרָכיו ְדַּבר יוֹם ְבּיוֹמוֹ, ַכּסּוֲֹחִרים ַהְגּדוִֹלים ֲאֶשׁר ְיַפְלּסוּ ָתִּמיד ָכּל ִעְסֵקיֶהם ְלַמַעןלאׁ ִיְתַקְלְקלוּ, ְו ִי ְק ַבּע ִע ִתּים ְו ָשׁעוֹת ָל ֶזה, ֶשׁלֹּא ִי ְה ֶיה ִמ ְשׁ ָקלוֹ ֲע ַראי ֶא ָלּא ִבּ ְק ִביעוּת ָגּדוֹל, ִכּי
ַרב ַהתּוֹ ָל ָדה הוּא.
הרמח”ל אומר שצריך ללמוד את המידות שלך ולקבוע לך זמן קבוע כי זה יביא לו תועלת גדולה. כלומר שיקבע זמן קבוע לחשבון נפש.
הרמח”ל חוזר על זה בפרק ה:
ַעל ֵכּן ִנְצַטִוּינוּ ִלְק ֹבַּע ִעִתּים ַלתּוָֹרה.וְּכָבר ָזַכְרנוּ ֶשִׁהיא ַהִמְּצָטֶרֶכתיוֵֹתר ָלָאָדם ְלֶשַׁיִּגּיַע ֶאל ַהְזִּהירוּת, וְּכַמֲאַמר ַרִבּי ִפְּנָחס, “תּוָֹרה ְמִביָאה ִליֵדי ְזִהירוּת”. ְוזוָּלָתהּלאַׁיִגּיַעֵאָליוְכָּלל,ְוהוּאַמהֶשָּׁאְמרוִּזְכרוָֹנםִלְבָרָכה(שםב,ו),“ְולאׁ
ַעם ָהָאֶרץ ָחִסיד”.
אם אדם אינו קובע עיתים לתורה, שיהיה שייך לחוכמת התורה, הוא אינו יכול להיות זהיר. ‘קביעת העיתים’ היא לא עניין של כמות כמה הוא לומד, אלא המהות היא שזה עיקר היום שלו, הכי חשוב לו, הוא קובע את זה כ’עת’. הציר הקבוע של היום שלו הוא התורה, וכל השאר הוא מסביב, אף שהוא תופס יותר זמן. נקודת המוצא שלו לחייו היא התורה. מכאן הוא עושה את כל תפקידיו. זו קביעת עיתים לתורה. הקבוע ביומו זה הדבר
החשוב, שהאדם תמיד יוצא מתוך אישיות תורנית.
הגמרא שמלמדת על חשיבותה של תורה שואלת שאלה: במה זוכות הנשים, אם אינן לומדות תורה? ועונה: בכך שהיא מחכה לבעלה שחוזר מבית המדרש או שולחת את ילדיה לתלמוד תורה. ומקשה הגמרא: איזה תורה היא לומדת מזה? ועונה המהר”ל שעיקר התורה אינו כמה אתה לומד אלא למה אתה שייך. האם אתה שייך לעולם חוכמת ה’, שזה הגילוי
179
