Page 177 - Demo

פרק ג
שיש לה חופש יש לה עוד יכולת להוסיף קדושה.
החופש הוא ששום דבר לא יבוא לאדם כמובן מאליו, וכל מה שיעשה יהיה קניין שלו. כך האדם הזה יוסיף מעצמו קדושה לעצמו. עכשיו שאתה נברא תמשמש – תראה שבמעשיך יש ממש. וגם תפשפש ותראה שאם בטוב שלך יש איזה קלקול – תזרוק אותו. זו תכלית החיים. הנשמה כשהיא במנוחתה, בלא התקדמות, בשלווה גמורה, היא נחה (כשהיא נמצאת
בעולמות העליונים, אך בעולם הזה היא במרוץ).
היסוד של המוסר בנוי על הביקורת שחז”ל אמרו בגמרא הזו – שתי הפעולות של המשמוש והפשפוש. אם אין כל מהלך החיים בנוי על פיקוח וביקורת, אז יש בעיה, כי הוא אמור להיות בנוי על זה. אם האדם היה יודע את הכול, החופש שלו תמיד היה לוקח אותו למקום שאינו חוטא – לעץ
החיים.
הגמרא אומרת שהתינוק לומד במעי אימו ממלאך את כל התורה כולה, אך כאשר הוא נולד הוא צריך להתחיל את הכול מחדש. זאת משום שניתן לו כאן חופש. עד עכשיו היה רק נשמה, ועכשיו הוא עם גוף, וזה מביא לו
חופש.
ֵאי ֶזה81 ַתּ ְחבּוּ ָלה ַי ֲע ֶשֹה ָלסוּר ִמן ָה ַרע ַההוּא ְו ִל ָטּ ֵהר ִמ ֶמּנּוּ. ְו ָד ָבר ֶזה הוֹ ִדיעוּנוּ ֲחָכֵמינוּ ִזְכרוָֹנם ִלְבָרָכה ְבָּאְמָרם(עירוביןיג,ב),“נוַֹחלוֹ ָלָאָדם ֶשׁלֹּא ִנְבָרא יוֵֹתר ִמֶשִּׁנְּבָרא, ְוַעְכָשׁו ֶשִׁנְּבָרא ְיַפְשֵׁפּשׁ ְבַּמֲעָשֹיו, ְוִאָכּא ְדָאְמֵרי, ְיַמְשֵׁמשׁ ְבּ ַמ ֲע ָשֹיו”. ְו ִת ְר ֶאה ֶשׁ ְשּׁ ֵני ַה ְלּשׁוֹנוֹת ֵהם ְשׁ ֵתּי ַא ְז ָהרוֹת טוֹבוֹת וּמוֹ ִעילוֹת ְמ ֹאד, ִכּי ִהֵנּה ַהִפְּשׁפּוּשׁ ְבַּמֲעִשֹיםהוּא ַלְח ֹקר ַעל ְכַּלל ַהַמֲּעִשֹיםוְּלִהְתבּוֵֹנן בּוֹ, ֲהִנְמָצא ָבֶּהם ַמֲעִשֹים ֲאֶשׁרלאׁ ֵיָעשֹוּ, ֲאֶשׁר ֵאיָנםהוְֹלִכים ַעל ִפּי ִמְצווֹת ה’ ְוֻחָקּיו, ִכּי ָכל ֲאֶשׁר ִיָמֵּצא ֵמֵאֶלּה ְיַבֲעֵרם ִמן ָהעוָֹלם, ַאךְ ַהִמְּשׁמוּשׁהוּא ַהֲחִקיָרה ֲאִפלּוּ ַבַּמֲּעִשֹים ַהטּוִֹבים ַעְצָמם, ַלְחקֹרְוִלְראוֹת ֲהֵישׁ ְבִּעְנָיָנם ֵאיֶזה ְפִּנָיּה ֲאֶשׁרלאׁטוָֹבה,אוֹ ֵאיֶזה ֵחֶלקַרע ֶשִׁיְּצָטֵרךְ ַלֲהִסירוֹוְּלַבֲערוֹ,ַוֲהֵריֶזה
81. מכאן שיעור מספר 14.
177