Page 186 - Demo
P. 186
עזרה גדולה מהחברה כדי להשתקם.
כשבאים לטפל באדם צריך לדעת מה להקנות לו, מהם היסודות של הפרעות התפקוד.
[כשהאדם זהיר, מותר לו ליהנות מהטעם של האוכל?] מהי ההנאה? הטעם של הלשון? אנו טוענים שכל ההנאה היא באה מהשכל. אתה נהנה מן האוכל כי אתה יודע שהדבר מהנה. כשאתה מקבל אוכל בפה בעת השינה, אינך נהנה. זו ההוכחה שהבקרה הרגשית
והשכלית היא הגורמת לאדם את ההנאה.
הכוזרי (ג, יז) מביא את הדוגמא של השיכור, והרב מביא את הדוגמה של הישן. אדם ללא מודעות אינו נהנה. הכוזרי אומר שהברכות שלפני האוכל (הנהנין) נועדו להרבות הנאה. אנחנו לא מבינים את זה, כי אנחנו לא בעולם הזהירות. אם היינו מבינים שההנאה היא במודעות, וכמה שהשכל מבין את עומק ענייני האכילה – שהבורא הוא שנתן לי את היין הזה, ושאני בפגישה עם עושר מבורא עליון – היינו נהנים יותר. ככל שאני לוגם ונהנה מטעמי גן עדן, כך אני נהנה יותר. כשאדם שותה, אם הוא יודע שזה גילוי ה’, כל טיפה
יקרה בעיניו. אז הוא מברר את זה לפני כן בברכה.
הגוף הוא האמצעי. אנחנו אומרים לקב”ה: תודה רבה שנתת לנו גוף, ואנו על ידי כל פעולה פיזית מגלים אותך. [ראינו שברכת המזון מתקנת את הטעם של המזון.] בדיוק, היא מתקנת את ההנאה הלא
חיובית שהאדם נהנה בלי להיות מודע.
אותו האוכל ביום כיפור יהיה גועלי, אבל בשבת גן עדן. תלוי כמה הוא יודע מהו יום כיפור ומהי שבת.
האדם שבבחירתו החופשית יכול לחיות על פי הגודל שבקוטן הוא אדם. אדם בגימטרייה ‘מה’ – הוא תמיד צריך לשאול, תמיד יש האין־סוף בתוך
מסילת ישרים
186
