Page 187 - Demo
P. 187
פרק ג
הסוף. הוא תמיד מבין את הגודל שבקוטן.
[אולי אפשר לומר שכשהוא בהנאה גופנית זה נמאס?] נכון, אבל לא צריך מופתים לזה. הגופניות היא מוגבלת וסופית, ולכן היא נמאסת.
[אז האדם הזהיר אינו צריך ליהנות מהאכילה?] הוא נהנה כי זו הופעת ה’. אנחנו לא שוללים את הפיזי, כי אנו רואים את כל הגודל בקוטן. בלימוד שלנו אנו מגלים את האין־סוף בדיבור ובעיסוק בנושא הזה. ויש הנאות שהן יותר גשמיות מהלימוד הזה, אבל אין דבר שלא כרוכה בו הנאה, כי הכול אלוקי. ההנאה הגופנית אסור
לנתקה מן ההופעה הנפשית.
לכן חז”ל אומרים שההסתכלות היא לא גל שבא אליך אלא גל שיוצא ממך. הרואה יש לו הבל רוחני, ואם אתה פוגש שונא, אתה לא רואה אותו.
ָהא, ְלַמה ֶזּה דוֶֹמה? ְלַגן ַהְמּבוָּכה, הוּא ַהָגּן ַהָנּטוַּע ִלְצחוֹק ַהָיּדוַּע ֵאֶצל ַהָשִּרים,ֶשַׁהְנִּטיעוֹתֲעשֹוּיוֹתְכָּתִליםְכָּתִלים,וֵּביֵניֶהםְשִׁביִליםַרִבּיםְנבוִּכים וְּמעָֹרִבים– ֻכָּלּםדּוִֹמיםֶזה ָלֶזה,ְוַהַתְּכִלית ָבּםהוּא ְלַהִגּיַע ֶאל ַאְכַסְדָרה ַאַחת ֶשְׁבֶּאְמָצָעם,ְוָאְמָנם ַהְשִּׁביִלים ָהֵאֶלּה ֵמֶהםְיָשִׁריםוַּמִגּיִעים ֶבֱּאֶמת ֶאל ָהַאְכַסְדָרה,וֵּמֶהם ַמְשִׁגּים ֶאת ָהָאָדםוַּמְרִחיִקיםאוֹתוֹ ִמֶמָּנּה,ְוָאְמָנם ַההוֵֹלךְ ֵבּין ַהְשִּׁביִלים,הוּאלאׁיוַּכל ִלְראוֹתְוָלַדַעת ְכָּלל ִאםהוּא ַבְּשִּׁביל ָהֲאִמִתּיאוֹ ַבּכּוֵֹזב, ִכּי ֻכָלּם ָשִׁויםְוֵאין ֶהְפֵרשׁ ֵבּיֵניֶהם ְלֵעין ָהרוֶֹאהאוָֹתם, ִאםלאׁ ֶשֵׁיַּדע ַהֶדֶּרךְ ִבְּבִקיאוּתוְּטִביעוּת ַעִין ֶשְׁכָּבר ִנְכָנס ָבּם ְוִהִגּיַע ֶאל ַהַתְּכִלית, ֶשׁהוּא ָהַאְכַסְדָרה.ְוִהֵנּה ָהעוֵֹמד ְכָּבר ַעל ָהַאְכַסְדָרההוּארוֶֹאה ָכּל ַהְדָּרִכים ְלָפָניו וּ ַמ ְב ִחין ֵבּין ָה ֲא ִמ ִתּ ִיּים ְו ַהכּוֹ ְז ִבים, ְוהוּא ָיכוֹל ְל ַה ְז ִהיר ֶאת ַההוֹ ְל ִכים ָבּם, לוֹ ַמר, “ֶזה ַהֶדֶּרךְ ְלכוּבוֹ!” ְוִהֵנּה ִמי ֶשִׁיְּרֶצה ְלַהֲאִמיןלוֹ– ַיִגּיַע ַלָמּקוֹם ַהְמֻּיָעד,וִּמי ֶשׁלֹּאִיְרֶצה ְלַהֲאִמיןְוִיְרֶצה ָלֶלֶכת ַאַחר ֵעיָניו–ַוַדּאי ֶשִׁיָּשֵּׁאראוֵֹבדְולאַׁיִגּיַע ֵאָליו.ֵכּןַהָדָּברַהֶזּה,ִמיֶשֲׁעַדִיןלאָׁמַשׁלְבִּיְצרוֹ,הוּאְבּתוֹךְַהְשִּׁביִלים–לאׁ יוַּכל ְלַהְבִחין ֵבּיֵניֶהם, ַאךְ ַהמּוְֹשִׁלים ְבִּיְצָרם, ֶשְׁכָּבר ִהִגּיעוּ ֶאל ָהַאְכַסְדָרה וְּכָברָיְצאוּ ִמן ַהְשִּׁביִליםְוָראוּ ָכּל ַהְדָּרִכים ְלֵעיֵניֶהם ְבֵּברוּר, ֵהםְיכוִֹלים ְלָיֵעץ ְלִמי ֶשִׁיְּרֶצה ִלְשׁמַֹע, ַוֲאֵליֶהם ְצִריִכים ָאנוּ ְלַהֲאִמין. ְוָאְמָנם ַמה ִהיא ָהֵעָצה
187
