Page 26 - Demo
P. 26
נספח א – בדרכיו
המוסר הוא הגשר של האדם אל ה’ בעולם הזה. משפט עצום שכזה, שלימדנו רבנו בתחילת הלימוד של המוסר, מביא עימו תכלית ענקית בחיים בעולם. ננסה לפרק זאת לכמה רבדים:
שייכות – כשיש האפשרות לשקף את האלוקות בתוך מציאות החיים של האדם, החיים מקבלים תמונה אחרת לחלוטין. יש לפעולות חשיבות ותוקף, הן לא באות מתוך המוגבלות שלי, יש להן מקור שורשי ונפלא. על ידי שאפעל אותן בצורה הנכונה, אני מכפיל את כוחה של הפעולה לשיעור
אין־סופי.
הידיעה הזו, שיש מי שאוחז בידי כשאני עושה את הפעולה, היא תחושה נפלאה של חיבור, שאינני בודד, שהעומק שלי הוא רב ומיוחד, שאינני נמצא כאן סתם מנותק במציאות של פרטים בודדים. להפך, אני יכול לומר
“בשבילי נברא העולם”. מה שאני עושה הוא ממש אלוקי, הוא כולל ורחב.
מסכת סופרים פרק ג: “שנאמר (שמות טז) זה אלי ואנוהו – עשה לפניו מצות נאות כדברי ר’ ישמעאל. ר”ע אומר הרבות בנאות שלו אבא שאול אומר הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום”.
המשנה מלמדת אותנו שהאדם יכול להידמות לאלוקים. מה יכול להיות יותר נפלא מלהיות דומה לו? אין עוד ברייה שמצוּוה להידמות לו, למעט האדם, כמו שלימד הרב בשיעור שהמצווה של האדם היא: “והלכת בדרכיו”.
כדי ללכת בדרכיו נדרש להתאים את ‘דרכיך’ לדרכיו, וההתאמה הזו היא נושא הספר: ‘מסילת ישרים’. בהמשך יסביר הרב צוקרמן את התשתית הנפשית שמאפשרת לאדם להתאים את נפשו לנתיבות האלוקיות
שנדרשות ממנו כדי להצעיד בהן את אישיותו.
מסילת ישרים
26
