Page 27 - Demo
P. 27
הקדמת המחבר - נספחים
אבל עוד לפני כן ראוי לנו להביט באופן כללי ב’אדם’ ולאבחן את המיוחד שבו, המאפשר לו לאחוז ב’דרכי’ המעלה של ה’. כל שאר הברואים ‘סגורים’. אין להם צורך או יכולת להשתנות או להתפתח לאחר שהגיעו לבגרותם.
האדם הוא יצור בעל בחירה שאינו מותיר את חייו כלואים, אלא הוא משנה אותם על פי תובנותיו ועל פי צרכיו. זהו דבר נשגב! זו תכונה שאין לה אח ורע בשום יצור אחר בעולם. אני יכול להשתנות למישהו אחר, שיכול להיות הפוך ממי שהייתי לפני כן, וזאת כיוון שעברה בי מחשבה חדשה ושונה
לגמרי ממה שסברתי קודם לכן.
הגמישות האישיותית הזו מאפשרת לאדם להתגדל תמיד, להיות יותר, להתמלא בחיים כמו ממעיין נובע. הוא יכול לבחון כל העת מהו הדבר האלוקי בעולם עכשיו, לשנות את אישיותו שתתאים לאותו העניין ולחיות
בעולם בדינמיות ותנועה בלא לקפוא על השמרים.
נחזור למרכז דברינו – האדם צריך להפוך את עצמו לאלוקי כמה שיותר על ידי שיבחר לשקף בעצמו את התכונות האלוקות. הרב מדגיש בהמשך ההקדמה שהגיל הנכון לעשות זאת הוא עד גיל בר־מצווה. כלומר עיקר העבודה אמור להתקיים עד שהאדם מגיע לגיל מצוות, שאז הוא כבר כלי מוכן לקליטת אורן הגדול של המצוות בחייו. מכאן שעלינו לעסוק כמה יותר
בעבודת המידות בשכבות הצעירות. מוטל עלינו לברוא מלאכים קטנים.
נספח ב – עשה אותי כלי
הרב אמר שהמילה המקבילה למוסר היא חינוך. שניהם מכינים את ה'כלי' (האדם) לקבלת ה'שפע' (קדושה – תורה).
מכיון שהרב הגדיר את המוסר כ'חינוך', מביא כאן נספח משיעור בחינוך 27
