Page 28 - Demo
P. 28
של הרב העוסק באדם כמכיל ומקבל. הרב לימד ש: האדם נברא חסר.
אם היינו באמת מבינים את הנקודה הזו ופועלים על פיה, היינו יוצרים מציאות הרמונית שבה אף תלמיד לא היה מגיע לתסכול, או לומר 'לא ידעתי'. ובמילים שיוצרות לנו קונטרסט מרתק – נקודת איזון מושלם שבא
מתוך חוסר השלמות.
האדם החסר הוא מה שעושה את האדם לנבדל מכל אלו שנבראו במציאות. הכלב נברא מושלם ומקיים את ייעודו, וכן הסרפד והמלח. אין להם אפשרות להיות משהו שהם לא. אבל, האדם תמיד חסר, בכדי שיוכל לשאוף ולעשות עוד. נוצרת בו נקודה אלוקית פנימית של אין סוף שאינה
נותנת לו לעולם להגיע אל הקצה שאומר – סיימתי.
הטעות של המקסימליסט השואף אל השלמות, היא שכשידמיין שהגיע אליה, לא יהיה לו עבור מה לחיות. החיים כפי שציינו למעלה הם תנועה ודינמיקה, וכאשר אתה 'מושלם' אתה עוצר את התנועה כדי לא לקלקל חלילה. גם לא קיימת נקודת ציון נוספת להתקדם אליה, ולכן אין תנועה יותר. הרב קורא לזה הרבה פעמים: "צדיק גמור" שנגמרו לו החיים מכך שהוא 'גמר' את מה שחשב שהוא צריך לפעול – שהשלים את משימתו
בעולם.
המשמעות של המקסימליסט היא לקבוע את הקו שאליו צריכים להגיע, ובמושגים שנדבר בהם במערכת החינוך - ציונים של מבחנים שמעריכים את התלמידים באופן יחסי ביניהם בקריטריונים של שליטה בחומר הנלמד.
הטעות היא לבנות מערכת שמודדת באופן היחסי הזה את התלמידים. האלטרנטיבה הישרה, מחייבת לעשות אדם חסר "ממש טוב!"
שיהיה שלם עם העובדה שיש בו חסרונות ותמיד ירצה להשלים אותם! לכן, תמיד יהיה בתנועה של התחדשות שמחייבת אותו לחיות.
מסילת ישרים
28
