Page 45 - Demo
P. 45
הקדמת המחבר - נספחים
הזו מובילה לחלל פנימי באישיות, משום שהיא אינה יודעת להגדיר את עצמה נכון. היא נסמכת על האחרים, מביטה בהם, וביושרה רואה שהיא לא דומה. ואז היא מגדירה עצמה דרכם, שהיא לא...
במיוחד בתרבות מודרנית, שההצצה אל האחר והצביעה שלו בצבעים והקטלוּג הם כמעט אוטומטיים, האינסטינקט המחשבתי מתלבש על ניגודים ומשקף אותם כאילו הם האמת המוחלטת והלגיטימית. כלומר, אם אתה ‘לא כזה’ אז ברור שאתה... אבל מעולם לא בדקת לעומק מה זה אומר ה’לא להיות’. וכך אנשים הם בעיקר ‘לא אחרים’ ופחות עצמם בצורה
ממש מפחידה.
והרב צוקרמן בשיעור בא ומגדיר שלהגיד ‘אני לא גוי’ זו ההגדרה הנכונה.
הרב בעצם אומר שהאדם אינו מגדיר את עצמו, שהגדרה יש בה הכוח של הגדר, האביזר התוחם את החיים ועוצר אותם, ואילו האדם בניגוד לכל הברואים האחרים שבמציאות הולך ופורץ כל גדר, מרחיב אותה, משנה
ומוסיף. לכן החיבור בין אדם ובין ‘הגדרה’ שיגדור את חירותו זו סתירה!
האדם תמיד יכול יותר. זהו מאפיין ‘העל’ שהרב צוקרמן מסמן כמרכזי ביותר, ולכן לא ניתן לתחם את האדם בהגדרות ‘נעולות’ אלא לנסות לעטוף אותו בכאלו שתלויות באחרים. הסירוב של הרב להשתמש בהגדרה חיובית בעניין האדם פותח אותו מלמעלה ואינו נועל אותו מלמטה, כמו שקורה
לאותם שאינם רוצים להגדיר את עצמם מחוסר כלים וידע.
מה הכוונה פותח אותו מלמעלה? תכונתו של האדם היא החירות, והיא מתבטאת בבחירתו החופשית. זוהי דרגת החופש היחידה בכל הבריאה כולה. היא היסוד והשורש לרצון האלוקי שתהיה בנבראיו נקודה אחת של בחירה. כשהאדם מתרגל לומר על עצמו ‘אני’, הוא מקפיא לעצמו תצורה
נקודתית ומערער את נקודת החירות שבו.
45
