Page 55 - Demo
P. 55
פרק א
לעשות לו נחת רוח; לעומת זאת, אצל הרמב”ם החסיד מטפל בנפש כדי להיות חסיד ‘שלו’ – כלומר יותר עשייה. שניהם מכוונים לאותה מעלה במציאות.
חובתנו היא להכין את עצמנו ואחר כך להוציא את זה לפועל. זו חובתו של האדם, וצריך לברר גם לשם מה זה. הספר כולו יעסוק בבירור חובתו של האדם מבחינה מוסרית, אולם הפרק הראשון עוסק בבירור מגמתו של
האדם ככותרת כללית יותר.
ְוִהֵנּה, ַמה ֶשּׁהוֹרוּנוּ ֲחָכֵמינוּ ִזְכרוָֹנם ִלְבָרָכההוּא, ֶשָׁהָאָדםלאׁ ִנְבָרא ֶאָלּא ְלִהְתַעֵנּג ַעלה’ְוֵלָהנוֹת ִמִזּיו ְשִׁכיָנתוֹ, ֶשֶׁזּהוּ ַהַתֲּענוּג ָהֲאִמִתּיְוָהִעדּוּן ַהָגּדוֹל ִמָכּל ָהִעדּוִּנים ֶשְׁיּכוִֹלים ְלִהָמֵּצא.וְּמקוֹם ָהִעדּוּן ַהֶזּה ֶבֱּאֶמתהוּא ָהעוָֹלם ַהָבּא, ִכּיהוּא ַהִנְּבָרא ַבֲּהָכָנה ַהִמְּצָטֶרֶכת ַלָדָּבר ַהֶזּה, ַאךְ ַהֶדֶּרךְ ְכֵּדי ְלַהִגּיַע ֶאל ְמחוֹז ֶח ְפ ֵצנוּ ֶזה הוּא ֶזה ָהעוֹ ָלם. ְוהוּא ַמה ֶשּׁ ָא ְמרוּ ִז ְכרוֹ ָנם ִל ְב ָר ָכה (אבות ד, ו),“ָהעוָֹלם ַהֶזּהדוֶֹמה ִלְפרוְֹזדוֹר ִבְּפֵני ָהעוָֹלם ַהָבּא”.ְוָהֶאְמָצִעים ַהַמִּגּיִעים ֶאת ָהָאָדם ַלַתְּכִלית ַהֶזּה, ֵהם ַהִמְּצווֹת ֲאֶשׁר ִצָוּנוּ ֲעֵליֶהן ָהֵאל ִיְתָבֵּרךְ ְשׁמוֹ. וּ ְמקוֹם ֲע ִשֹ ַיּת ַה ִמּ ְצווֹת הוּא ַרק ָהעוֹ ָלם ַה ֶזּה. ַעל ֵכּן הוּ ַשֹם ָה ָא ָדם ְבּ ֶזה ָהעוֹ ָלם ַבְּתִּחָלּה, ְכֵּדי ֶשַׁעלְיֵדי ָהֶאְמָצִעים ָהֵאֶלּה ַהִמְּזַדְּמִּניםלוֹ ָכּאןיוַּכל ְלַהִגּיַע ֶאל ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר הוּ ַכן לוֹ, ֶשׁהוּא ָהעוֹ ָלם ַה ָבּא, ִל ְרווֹת ָשׁם ַבּטּוֹב ֲא ֶשׁר ָק ָנה לוֹ ַעלְיֵדי ָהֶאְמָצִעים ָהֵאֶלּה.ְוהוּא ַמה ֶשָּׁאְמרוִּזְכרוָֹנם ִלְבָרָכה(ערוביןכב,א),
“ַהיּוֹם ַלֲעשֹֹוָתםוָּמָחר ְלַקֵבּל ְשָֹכָרם”:
וְּכֶשִׁתְּסַתֵּכּלעוֹד ַבָּדָּבר ִתְּרֶאה, ִכּי ַהְשֵּׁלמוּת ָהֲאִמִתּיהוּא ַרק ַהְדֵּבקוּתבּוֹ ִי ְת ָבֵּרךְ, ְוהוּא ַמה ֶשּׁ ָהָיה ָדִוד ַה ֶמּ ֶלךְ אוֹ ֵמר (תהלים עג, כח ), “ַו ֲאִני ִקְר ַבת ֱאלִֹהים ִליטוֹב”ְואוֵֹמר(שםכז,ד),“ַאַחת ָשַׁאְלִתּי ֵמֵאתה’אוָֹתהּ ֲאַבֵקּשׁ, ִשׁ ְב ִתּי ְבּ ֵבית ה’ ָכּל ְי ֵמי ַחַיּי”. ִכּי ַרק ֶזה הוּא ַהטּוֹב, ְו ָכל זוּ ַלת ֶזה ֶשַׁיּ ְח ְשׁבוּהוּ ְבֵּני ָהָאָדם ְלטוֹב ֵאינוֹ ֶאָלּא ֶהֶבלְוָשְׁואִנְתֶעה. ָאְמָנם ִלְכֶשִׁיְּזֶכּה ָהָאָדם ַלטּוָֹבה ַהֹזּאת, ָראוּי ֶשַׁיֲּע ֹמל ִראשׁוָֹנה ְוִיְשַׁתֵּדּל ִבּיִגיעוֹ ִלְקנוָֹתהּ, ְוַהְינוּ, ֶשִׁיְּשַׁתֵּדּל
ִלָדֵּבקבּוֹ ִיְתָבֵּרךְ ְבּכַֹח ַמֲע ִשֹים ֶשׁתּוְֹלדוָֹתם ֶזה ָהִעְנָין, ְוֵהם ֵהם ַהִמְּצווֹת:
55
