Page 58 - Demo
P. 58
השמחה היא בשלושה שלבים ואפשר ליצור אותה. אם מבינים את זה, אפשר להבין שאין כאן אגואיזם.
כשאדם אינו יודע דבר מסוים, הוא זר לו ואין לו רגש כלפיו. המגע הראשון עם הדברים הוא על ידי לימוד – או שאומרים לו את הדבר, או שהוא למד עליו בסקרנותו הטבעית. הסקרנות הזו בונה אצלנו מודעות לדבר החדש.
אולי הוא עדיין זר, אבל הוא מתחיל להיות ידוע אצלי באופן כלשהו.
השלב הבא הוא שהרגש מתקשר יותר לדבר החדש, עד שהאדם מצפה לדבר הזה מרצונו.
כך מתעורר הרצון, והוא רוצה את הדבר
הזה. השלב השלישי: האדם מגשים את
הדבר באופן מעשי, זה חי בתוך חייו
– בצד החומרי. כשהוא מצליח לממש
את החידוש הזה בו, הוא שמח! ישמח ה’ במעשיו, כי האדם הוציא את הדבר אל הפועל. הבגד שרצית כל כך וקנית ולבשת אותו, עליו אתה אומר שהחיינו! אתה שומע חידוש נפלא שפותר לך הרבה שאלות רוחניות, אפשר
לומר עליו שהחיינו.
השמחה היא רגש של האדם, שהדבר חשוב והפנימי יתגשם לו. אבל אם זה לא חדש, אין שמחה.
ככל שאדם ייפגש עם יותר דברים פנימיים חשובים וינסה להוציאם אל הפועל, תתגבר שמחתו. רצון ה’ הוא שנגלה אותו – ‘כל הנקרא לשמי לכבודי עשיתיו’, ‘שהכול ברא לכבודו’. את המילה ‘כבודו’ אונקולוס מתרגם
‘זיו יקריה’. שכולם יחיו את הטוב הזה.
הביטוי של רצונו שהפנים יתגלה ברגשות שלנו – זו השמחה. לא שאנחנו עושים את הדבר בשביל השמחה, אלא שהשמחה היא הביטוי לזה. השמחה
השמחה מתעוררת באדם מהתחדשות והתחברות לערכים שלמד אותם ומנסה להוציאם אל הפועל.
מסילת ישרים
58
