Page 65 - Demo
P. 65
פרק א
ֶאת ָהָאָדם ַלַתְּכִלית ַהֶזּה, ֵהם ַהִמְּצווֹת ֲאֶשׁר ִצָוּנוּ ֲעֵליֶהן ָהֵאל ִיְתָבֵּרךְ ְשׁמוֹ. וּ ְמקוֹם ֲע ִשֹ ַיּת ַה ִמּ ְצווֹת הוּא ַרק ָהעוֹ ָלם ַה ֶזּה. ַעל ֵכּן הוּ ַשֹם ָה ָא ָדם ְבּ ֶזה ָהעוֹ ָלם ַבְּתִּחָלּה, ְכֵּדי ֶשַׁעלְיֵדי ָהֶאְמָצִעים ָהֵאֶלּה ַהִמְּזַדְּמִּניםלוֹ ָכּאןיוַּכל ְלַהִגּיַע ֶאל ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר הוּ ַכן לוֹ, ֶשׁהוּא ָהעוֹ ָלם ַה ָבּא, ִל ְרווֹת ָשׁם ַבּטּוֹב ֲא ֶשׁר ָק ָנה לוֹ ַעלְיֵדי ָהֶאְמָצִעים ָהֵאֶלּה.ְוהוּא ַמה ֶשָּׁאְמרוִּזְכרוָֹנם ִלְבָרָכה(ערוביןכב,א),
“ַהיּוֹם ַלֲעשֹֹוָתםוָּמָחר ְלַקֵבּל ְשָֹכָרם”:
וְּכֶשִׁתְּסַתֵּכּלעוֹד ַבָּדָּבר ִתְּרֶאה, ִכּי ַהְשֵּׁלמוּת ָהֲאִמִתּיהוּא ַרק ַהְדֵּבקוּתבּוֹ ִי ְת ָבֵּרךְ, ְוהוּא ַמה ֶשּׁ ָהָיה ָדִוד ַה ֶמּ ֶלךְ אוֹ ֵמר (תהלים עג, כח ), “ַו ֲאִני ִקְר ַבת ֱאלִֹהים ִליטוֹב”ְואוֵֹמר(שםכז,ד),“ַאַחת ָשַׁאְלִתּי ֵמֵאתה’אוָֹתהּ ֲאַבֵקּשׁ, ִשׁ ְב ִתּי ְבּ ֵבית ה’ ָכּל ְי ֵמי ַחַיּי”. ִכּי ַרק ֶזה הוּא ַהטּוֹב, ְו ָכל זוּ ַלת ֶזה ֶשַׁיּ ְח ְשׁבוּהוּ ְבֵּני ָהָאָדם ְלטוֹב ֵאינוֹ ֶאָלּא ֶהֶבלְוָשְׁואִנְתֶעה. ָאְמָנם ִלְכֶשִׁיְּזֶכּה ָהָאָדם ַלטּוָֹבה ַהֹזּאת, ָראוּי ֶשַׁיֲּע ֹמל ִראשׁוָֹנה ְוִיְשַׁתֵּדּל ִבּיִגיעוֹ ִלְקנוָֹתהּ, ְוַהְינוּ, ֶשִׁיְּשַׁתֵּדּל
ִלָדֵּבקבּוֹ ִיְתָבֵּרךְ ְבּכַֹח ַמֲע ִשֹים ֶשׁתּוְֹלדוָֹתם ֶזה ָהִעְנָין, ְוֵהם ֵהם ַהִמְּצווֹת:
חזרה על הדברים של השיעור הקודם:
עולם הוא מציאות. כשאנו רוצים לבנות
את האישיות (שהיא בעולם), עלינו קודם
לדעת את חובתנו ומהן הדרכים להגיע
לכך ואת המגמה הכוללית. המגמה
שלנו היא דבקות בה’. כשהאדם מגלה
בטבעו את האין־סוף הוא מאושר, כי הוא מגלה את צלם האלוקים שבו, ולעומת זאת כשינסה להגיע לדברים מוגבלים הוא לא יהיה מאושר מכך.
האפשרות לגלות את האין־סוף שבאדם זו התכונה האנושית.
האדם יכול ליצור טוב או רע, וכך הוא נעשה יותר יוצר ודומה ליוצר. אנו עומדים בעולם שככל שאנו מפתחים בו את הטוב, אנו גורמים לעולם להתפתח יותר ויותר. אנחנו מוליכים את העולם, הוא הופך להיות מלא יותר
באין־סוף, ובזה הוא בא.
חזרה קצרה: האדם צריך להיות אדם! עליו לבטא בחייו את המקור העליון של נשמתו באופן מעשי. ככל שהוא מדויק ופעיל יותר, כך הוא מגלה ומביא
את העולם הבא.
65
