Page 178 - Demo
P. 178
פרק שביעי: פילוסופיה
ומרכזית. שלישית, זוהי בחירה בדרך רציונלית לתאר את העולם (דרך אפולונית),
שאולי בעצם מרחיקה אותנו מזרם החיים האמיתי. רביעית, אנו צריכים לשאול את עצמנו מי מרוויח מניסוח כזה? ואלו
אינטרסים פסיכולוגים, ביולוגים וחברתיים הוא משרת? ולבסוף, בחירה בתורת הכרה כלשהי לא תצילנו מאותם מכשלות
עקרוניות, מהכזב ומהיומרה שהם נחלת כל תורת הכרה שהיא. לכן אם צריך לאפיין את ניתוחו של ניטשה, הרי זה ניתוח מטא־הכרתי,
המצביע על קשייה הכרוניים של כל תורת הכרה.
היומרה שבהכרה
מדוע אנו מתיימרים לחשוב שסביבנו נע העולם? לו יכולנו להידבר עם יתוש, היינו נוכחים לדעת שגם הוא שותף לאותו הפתוס, בהרגישו שהוא המרכז המעופף של עולמנו.
מדוע אנו דבקים בערכה של ההכרה ובמרכזיותה, ושותפים לאשליית כוחה ותפקידה?
מדוע אנו מתירים לחלום, שבו נדמה לנו כאילו אנו מכירים את "האמת" והמציאות, לחזור ולהופיע בפנינו שוב ושוב, מבלי שנחוש ביומרה שיש בחלום זה, אף שהוא בהקיץ?
ניטשה אף תוהה איך יכולה ההכרה לערוך ביקורת על עצמה, באמצעות עצמה, ולשאול שאלות כגון "מהי המציאות?" "איך אפשר להכירה ובאלו כלים?"
ההכרה והשכל כמייצגים את החלשים
השכל, תפקידו במלחמת הקיום הוא להגן עלינו, החלשים, שאין בכוחנו לשרוד את מלחמת הקיום. על כן אנחנו חייבים להשתמש בערמומיות בפני "החזקים".
אשליית גילוי האמת על ידי השכל, דרושה לנו, כנראה, כדי שלא נראה את עליבותנו וחוסר ההבנה שלנו, את אי יכולתנו העקרונית להבין את החיים ולעמוד מולם ללא אשליות. זהו טריק של הטבע, הסוגר את האדם בתוך טבעת תודעתו היהירה, כך שהוא לעולם לא יוכל להכיר
178
