Page 180 - Demo
P. 180
פרק שביעי: פילוסופיה
הטבע. הרצון להשתלט מושתת על הרעיון שהאדם הוא במרכז היקום. זהו רעיון יהיר שניטשה יוצא נגדו ומציע ראיית עולם בעלת נקודות מוצא שונות ומתחלפות, שנותנת לגיטימציה לכל פירוש.
האם קיים הבדל בין סובייקט לאובייקט?
החלוקה לסובייקט ואובייקט והנחת הקשר הסיבתי או התואמוּת ביניהם, הם למעשה דיווח פנימי של הכרתנו. החשיבה הלוגית, התבונה והרצון, כל אלו הן הגדרות הנחוצות לקיומנו מסיבה ביולוגית ופסיכולוגית. אנו
צריכים הגדרות אלו כדי לשלוט במציאות ולהעמידה לרשותנו. כאשר האדם נעשה מודע לכך שמה שנראה כתכונות של דברים, אינו אלא תחושותיו של הסובייקט הקולט, וששורש כל הדימויים הללו נמצא בלשון ובהרגלי החשיבה ולא בהוויה החיצונית, מתברר לו שאופיים האוביקטיבי המדומה של הדברים מציין בסך-הכל הבדל בדרגה בתוך
הסוביקטיבי.
עובדות ופירוש
"אין עובדות בנמצא אלא פירושים בלבד", טוען ניטשה. גם הסובייקטיבי הינו סוג של פירוש. אין פירוש אחד לעולם אלא משמעויות לאין ספור, משמע פרספקטיביזם. המחשבה שאם דבר מה "נחשב" או "נעשה", משמע שיש לו "חושב" או "עושה", נובעת מהרגלנו הדקדוקי, המעמיד כעובדה קיימת עקרון לוגי מטפיזי הנקבע כאן, ושנוצר מתוך הרגל שהשתרש
במשך זמן רב.
הכללה ובעיית האינדוקציה
כל ההפשטות המושגיות שלנו הינן התעלמות ְמ ֻכוּ ֶונת משפע הפרטים בטבע שאינם זהים אף פעם. זהו ניסיון להכליל אותם ולהתעלם מהשוני שביניהם ומרבגוניותם. על פי ניטשה לא ברור איך נעשה המעבר הכל- כך מובן מאליו, מהפרטים השונים אל המושג המוכלל. מה היא התכונה "המהותית", מה אנו יכולים לומר עליה שאין בפרטים המרכיבים אותה? (ראה "בעיית האינדוקציה" אצל יוּם). "האמת" היא מטפורה של הטבע, אך בני האדם שכחו משכבר שהם אלו שיצרו את המטפורה, ועבורם
180
