Page 182 - Demo
P. 182
פרק שביעי: פילוסופיה
מטפורה בבסיסה. אין אנו יכולים להפריד את תחושותינו מהמושגים, מהמנגנון המסדיר אותם, או מהשפה הקוראת להם בשם.
את תנאי קיומנו השלכנו החוצה כאילו היו תכונותיו של היש. הצורך במושגים משותפים מוכתב מהצורך בתקשורת, בהבנה הדדית ובצורך בשליטה ובעוצמה. כדי להגיע להבנה יש צורך להשתמש בקיצורים וסמלים. מכאן המקור של המושגים "עצם", "סוביקט", "אוביקט", "הויה". הצורך להטיל על התוהו ובוהו סדר הוא שהפך את המושגים הללו
ל"אמיתות".
לוגיקה, קטגוריות ומציאות
ניטשה טוען שמושגי הלוגיקה, כגון משפט הסתירה, אינם מתארים את המציאות, אלא הם אמצעים שבעזרתם ניתן ליצור את מושג הממשות. כדי להוכיח את התאמת הלוגיקה למציאות היינו צריכים מושג מוקדם של המציאות. מכאן ברור שהלוגיקה הינה יצור אפריורי, יציר הדמיון האנושי, וכך גם מושג האמת שבה. אין ביכולתה של הלוגיקה להגיד
דבר מה על המציאות או על "הדבר כשהוא לעצמו". מושגים כמו "היש", "התבונה", ו"האני" נחוצים לנו כי שוכנת בהם
עוצמה מסדרת ומפשטת, אשר מזייפת ומפרידה באופן מלאכותי את ריבוי הרגשות. תכונה זו חושפת את רצוננו להשתלט על ריבוי הרגשות ולמיין אותן לקטגוריות, על מנת שהן תהיינה מובנות לנו. ההכרה סותרת את אופיו של העולם המתהווה כבלתי ניתן לניסוח, ככוזב וככאוטי. משמע שלהכרה תמיד קודם הרצון לעשות דבר-מה לבר-הכרה (ראה תפישות אינטנציונליות בפילוסופיה). גם התודעה עצמה הינה "תופעה"
וכמוה כל "עולמנו הפנימי"!! גם "האני" שלנו הוא הוויה יחידה שעל פיה אנו תופשים ויוצרים את
כל ההוויה. יש פה פרספקטיבה אחת אפשרית מני רבות, המייצגת הוויה פרטית ועל פיה נוצרות כל ההוויות האחרות. בהנחה שהכול בהתהוות, וגם "האני" בהתהוות, מוכרחים אנו להכיר שהאשליה הזאת, כמו "החלל", "הזמן", "המספר", "התנועה", "ההכרה" וכד', מאפשרת לנו לחוש תחושות
מוכרות ומובנות. טעויות אלו שהשתרשו הופכות בעינינו למציאות עצמה. "החשיבה
182
