Page 183 - Demo
P. 183
פרק שביעי: פילוסופיה
התבונית איננה אלא פרשנות על פי תרשים, שאין אנו יכולים להשליך מעלינו".
משפטים אפריוריים של ההכרה הטהורה, נוסח קאנט, אינם סוגי הכרה כלל אלא קווי הנחיה אמנותיים.
כדי שיהיו אפשריים משפטים אפריוריים, מן ההכרח שהתבונה תהיה מסוגלת לחבר. החיבור הוא צורה. מכאן שעל התבונה להיות בעלת יכולת ליצור צורות, וזאת כיכולת מקדימה, ראשונית (ראה נ. חומסקי
"הכושר הלשוני ככושר מולד"). "האמת" לדעת ניטשה אינה מילה המציינת ניגוד ל"טעות", אלא זו
התייחסות של סוגי טעויות שונות זו לזו. טעות עתיקה ומושרשת עדיפה על טעות שאפשר להתקיים בלעדיה.
האמת הינה אינרציה, אותה השערה שלשמיעתה מתעורר בנו רגש של סיפוק - הנה משהו מוכר. הטעות העדיפה דורשת מאיתנו שימוש מועט ביותר של בירור, חקירה ובדיקה ומעוררת פחות שאלות. תהליך זה הינו
סוג של התגוננות בפני החיים המתפרצים ללא סדר. לגבי "הסיבתיות", הבחנתו של ניטשה מזכירה את הבחנתו של יוּם.
אנו פועלים מתוך הרגל פסיכולוגי מושלך. הרצון למצוא "סיבה" הינו הרצון לגלות דבר מה ידוע ומוכר בתוך הניסיון. רצון זה נובע מהפחד לעמוד מול אי-הסדר, הריבוי והמקריות הייחודית של התופעות והתהוותן
הבלתי פוסקת. "האמת", לסיכום, הינה שם יפה לרצון להשתלט על הריבוי חסר הפשר,
ובקיצור זהו ביטוי לרצון לעוצמה. כל הכרה הינה גם קבלת אותם תנאים ראשוניים שאין להפרידם
ממנה. כל מי שאומר "שהדבר שהוא כשלעצמו" ושהוא חסר זיקות למכיר, אומר בעצם דבר והיפוכו, כיון שעצם ההכרה היא פירוש ואין לנתק בין השניים. אין לראות את ההכרה כנפרדת מהסוביקט המכיר
או מאיזו שהיא פרספקטיבה אינדיבידואלית. העדפה של הפרספקטיבה האנושית בתחפושת של ראייה "אוביקטיבית",
הינה אשליה מגלומנית שמקורותיה הם הצורך בשליטה והרצון לעוצמה. ניטשה מכנה את האנשים שיש להם צורך בשליטה "פחדנים, אנשי המון". אלו מעדיפים דפוסי חשיבה נורמטיבים מקובלים על פני פרץ
183
