Page 195 - Demo
P. 195
פרק שביעי: פילוסופיה
בעקבות הספר "לא על המוח לבדו", מאת יוחאי עתריה (2019)
הספר עוסק בתודעה דרך מחקר המוח. הוא מעלה את שאלת הייצוג של העולם במוח ואת השאלה מי הוא המתבונן בייצוגים - האם האני הוא גם ייצוג? האם יש התאמה בין הייצוג (ברוחי, במוחי) לבין האובייקטים עצמם בעולם שמחוצה לו? איך נדע זאת בבטחה? איך נכיר ונבדיל באופן אובייקטיבי בין מה שהוא סובייקטיבי לבין מה שהוא מציאות חיצונית אובייקטיבית? האם בחקר המוח הייצוג של העולם אינו תלוי בנקודת ההסתכלות של המתבונן, או בכלים המדעיים בהם הוא בוחר להשתמש
ובאלו שבהם אינו בוחר, על מנת לבחון את האובייקט? השאלה היא מה הוא הרקע וההקשר בו אני בוחר אובייקט ומה הוא מצבי התודעתי באותו זמן. איפה הגבול וההבדל בין מושגי שלי ואופן
הסתכלותי לבין ״האובייקט עצמו״. האם ניתן לעשות רדוקציה של הגילויים האלה בחקר המוח, עם
היכולת הטכנולוגית המרשימה שלהם, לחקר הסובייקטיביות האנושית של הנפש והתודעה? בינתיים אין שום גילוי משמעותי לגבי מאפיינים אנושיים אלו. עם כל ההתקדמות בחקר המוח - על מרכיביו השונים, הקובעים פונקציות אנושיות שונות - לא נמצא מיקומה של התודעה
האנושית ופונקציות סובייקטיביות אחרות!!! אנו מעצבים ובונים את העולם הנראה לנו כנתון אובייקטיבי, שאינו
תלוי בשדה העיצוב והמשמעות, אותו אנו מעצבים על פי מנגנוני החישה והתפיסה שלנו. זהו עולם מעוצב שאין בו הפרדה בין פנים וחוץ, בין האובייקט הנמצא בעולם לבין מנגנוני התודעה המכירה אותו, המסתמכת על נתוני החושים ועל הקשר והשותפות עם אובייקטים אחרים, על הגבולות והסלקציה ביניהם, על הקשר לנקודת הראות ממנה הם צופים
ועל סביבתו של האובייקט ושל הצופה בו. שדה הראיה והתפיסה הוא תמיד סובייקטיבי. הראייה והתפיסה הם
שלי, תוך מודעות שלי לתהליך התפיסה המתחולל על ידי. זוהי הפונקציה של התודעה, שמיקומה והגדרתה לא התבהרו עדיין בחקר המוח, ועם כל התקדמותו הרבה עד היום לא נמצא לה הסבר.
195
