Page 197 - Demo
P. 197
פרק שביעי: פילוסופיה
בין משפט אנליטי, סינטטי, אפריורי, ואפוסטריורי). מכאן עוברים הכותבים להבחנות שהיו שנים רבות במרכז הדיון
הפילוסופי. לאחר דיון בפיזיקה של ניוטון, הם עוברים לעסוק בתורת היחסות הכללית והפרטית של איינשטיין. איינשטיין קובע שהזמן הוא עניין יחסי והמסה היא אנרגיה מרוכזת. המרחק בין עצמים קשור למהירות תנועתם, הנקבעת ביחס לנקודת המדידה, או הצפייה של
המדידות. על פי תיאוריה זו אין אפשרות לעבור את מהירות האור. על פי התיאוריה של איינשטיין ככל שהמהירות עולה המרחק מתקצר והמסה גדלה. וככל שהמהירות יורדת הזמן מתארך. לכך יש להוסיף את עקמומיות החלל, עקב מסות הנמצאות בקרבתו, כגון השמש, וכן את עקמומיות האור, מאותה סיבה. השאלה איזו גוף נמצא בתנועה ואיזה גוף נמצא במנוחה, תלויה בנקודת הצפייה או המדידה. זאת היא
שאלת היחסיות. לפי חישוביו של האסטרונום אדווין האבּל, כ-90% מהחלל מורכב
ממימן והליום. לפני כ-13.8 מיליארד שנה לערך, חל המפץ הגדול, שאז נזרק החומר הנמצא בחלל בבת אחד כלפי חוץ ומאז הוא מתפשט בחלל, וכך כל העצמים בחלל, כולל הגלקסיות, מתפשטים ומתרחקים זה מזה. לפי התיאוריה של איינשטיין המסה ביקום תגדל וכך גם כוח המשיכה שלה ולבסוף תיעצר התפשטות היקום והוא יקרוס פנימה עקב כוח המשיכה הג ֵדל. אם צפיפות החומר ביקום רק תיקטן, אזי היקום ימשיך
להתפשט לעד. אפשר לחשב את צפיפות החומר ביקום ביחס למדד הצפיפות הקריטית,
המכונה אומגה, כאשר זאת תהיה שווה ל-1 (מודדים זאת באמצעות מדידת קרינת הרקע הקוסמית). חישובים אלו מראים שיש יותר חומר ביקום ממה שאנו רואים. חומר זה מכונה "החומר האפל" או "החורים
השחורים". וכך מתברר שהתפשטות היקום מאיצה כל הזמן. קביעתו של איינשטיין,
בתורת היחסות שלו, הייתה שקיים גם כוח משיכה שלילי, שדוחף ולא מושך. אפשר לחשב זאת באמצעות עקמומיות האור, כאשר קרני האור מתעקמות ונמשכות לכיוונה של מסה שהם עוברות בסמוך אליה, או כאשר יש עקמומיות הפוכה, שבה קרני האור נדחפות החוצה ומתרחקות
197
