Page 198 - Demo

פרק שביעי: פילוסופיה
מהמסה. ברעיון תורת היחסות מכיר איינשטיין בכך שתכונות הזמן והחלל
תלויות בתנועתן של מערכות המדידה, אשר נמדדת בווקטורים של ארבעה ממדים (להבדיל מניוטון אשר מדד ווקטורים תלת ממדיים). איינשטיין התנגד לפרשנות על פיה "הדברים" אינם קיימים באופן אובייקטיבי. לדעתו העצמים ותכונותיהם אכן משתנים עם שינוי הפרספקטיבה של הצופה או המודד, אך האירועים הפיזיקליים מתרחשים
באופן אובייקטיבי, גם אם הם נראים באופן שונה לצופים שונים. לכאן נכנסת תורת הקוונטים, הקובעת שהתצפית, בעצם התרחשותה,
משנה את האובייקט הנצפה.
תורת הקוונטים:
איינשטיין חשב כבר ב-1905, שהתנודות באטום הם תוצאה של אינטראקציה בין הגרעין לבין האלקטרון. כאשר מאירים גוף הוא בולע את האור ומתחמם. האנרגיה של האור משפיעה על האלקטרון שבולע אנרגיה זו, ויכולה לגרום לו להיפלט מן האטום. תופעה זו ניתנת למדידה
במד זרם. האור, לפי איינשטיין, הוא גם גל וגם מורכב מחלקיקים.
מודל האטום של נילס בוהר:
על פי מודל זה, האלקטרון, שהוא בעל מטען חשמלי שלילי, סובב סביב הגרעין ונמשך אליו באמצעות כוח המשיכה החשמלי החיובי של הגרעין. בנוסף פועל על האלקטרון הכוח הצנטריפוגלי, עקב סיבובו סביב הגרעין. כוח זה דוחף את האלקטרון כלפי חוץ. כדי שהאלקטרון ישנה מסלול עליו לבלוע אנרגיה או לפלוט אותה. שני אלקטרונים יכולים לנוע באותו מסלול אם "הספין", כלומר המומנט המגנטי הנובע
מסיבובם סביב צירם, הוא שונה.
תורת הקוונטים – המודל של הייזנברג:
סדר המדידה של החלקיק (למשל אלקטרון) משפיע עליו. כאשר מודדים קודם את התנע שלו (את כיוון ועוצמת התנועה שלו), משפיעים בכך על מיקומו. וכאשר מודדים קודם את המיקום, משפיעה מדידה זו
198