Page 205 - Demo
P. 205
פרק שביעי: פילוסופיה
למילה, לצבע, לחומר, לספירה, לרוחות השמיים ועוד. לדוגמא הגדרה למספר שתיים: אנחנו אומרים: "לזה קוראים שתיים" תוך שאנו מצביעים על שני אגוזים. אך האם ניתן כך להגדיר את המושג
שתיים??? האם ניתן להצביע על משהו שאינו אדום לשם ביאור המילה אדום?? העובדה שמושג הוא רב משמעי באופן ביאורו איננה מהווה טיעון
נגדו. אך נשאלת השאלה האם אנו יכולים לקרוא לכך ביאור??? אנו תופסים את הביאור של מילה או של מושג על פי השימוש שאנו עושים באותה מילה או באותו מושג. הגדרה מצביעה מבארת את השימוש ואת המשמעות של המילה. כאשר מישהו רוצה לבאר לי מילת צבע, אזי ההגדרה המצביעה "לזה קוראים אדום", תעזור לי בהבנת המילה הזאת.
השימוש הוא שקובע את המשמעות!!! כדי שנהיה מסוגלים לשאול על קריאה בשם, אנו צריכים מלכתחילה
כבר לדעת משהו, אבל מה אנו צריכים לדעת ???? נוכל לומר: לשאול באופן משמעותי על קריאה בשם יכול רק מי שכבר
יודע קצת איך מסתדרים עם זה. מי שמגיע לארץ זרה ילמד לפעמים את שפת הילידים באמצעות ביאורים מצביעים שהם נותנים לו. לעיתים קרובות הוא יאלץ לנחש את פשרי הביאורים האלה. לפעמים ינחש
נכונה ולפעמים לא. וכך אנו יכולים לומר שלימוד השפה בהצבעה (כפי שמלמדים את
הילד) דומה לילד המגיע לארץ זרה ולא מבין את שפת הארץ. אילו היתה ברשותו שפה כלשהי, גם אם לא שפת ארץ הזרה, היה זה רמז ליכולתו המולדת להבין ולהשתמש בשפה.
בהמשך לאותו הרמז, הילד יכול לחשוב אך עדיין לא לדבר, לחשוב במובן שהוא כאילו מדבר לעצמו. עליו כבר להבין קודם לכן הגדרה מצביעה ולשלוט במשחק הלשון.
כדי שתבין במשחק השחמט מהו המלך, אתה צריך להבין משהו בכללי המשחק ובחוקיו, כאשר מישהו יצביע ויאמר לך "זהו המלך".
לפי חומסקי השליטה המוקדמת על כללי משחק הלשון, היא היכולת המולדת לשימושי לשון, המטרימים כל לימוד ותרגול כלשהו.
ויטגנשטיין ב״חקירות פילוסופיות״ מראה את המיגבלות של טכניקת 205
