Page 210 - Demo

פרק שביעי: פילוסופיה
מחשבות בעקבות ספרו של יעקב גולומב - "זהות בלא נחת" על יהודי שוליים נאורים וזיקתם לניטשה.
כבר בשם הספר יש רמז לחיבורו של פרויד "תרבות בלא נחת", ופרויד אכן נכלל בספר כחלק מתיאור כישרוני של הצמרת האינטלקטואלית היהודית באירופה, צמרת שאותה מכנה יעקב גולומב "יהודי השוליים", ואשר התקיימה באירופה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. קבוצה זו התאפיינה מחד גיסא בניתוק מהתרבות של בית המדרש היהודי ועולמה המסורתי של היהדות, ומאידך גיסא באכזבה מהתרבות והחברה האירופאית. אכזבה שנבעה מכך שעל-אף המודרנה והאמנציפציה, הגזענות והאנטישמיות היו מושרשות בתרבות זו והתבטאו בהמשך ברדיפה ובפגיעה ביהודים, ובדחייה של היהודים שרצו להשתלב בחברה הכללית. כך, בתלישותם ובחיפוש אחר זהות חדשה לעצמם מצאו יהודים אלה בניטשה ובאמירתו על מות האלוהים, במרד הנון-קונפורמיסטי שלו,
היצירתי והמחפש או דבק באוטנטיות, מקום להזדהות עימו. עם זאת, לדעתי גולומב, בידענותו המופלגת על ניטשה, מותח אולי יתר על המידה את הזיהוי בין ניטשה לבין הוגים אלו. גולומב מתעלם מכך שחלקים מהגותו של ניטשה אינם מתאימים במיוחד ואף סותרים את המאפיינים של אותם אינטלקטואלים יהודים "תלושים" בתקופה הזאת. לדוגמא: ניטשה מגנה את העולם היהודי של בית המדרש (אך משבח את התקופה היהודית הקדומה), ורואה במסורת "האפולונית" היודו- נוצרית מסורת המדכאה את היצר הדיוניסי, המשוחרר והטבעי. כלומר התרבות היודו-נוצרית פועלת לדיכוי הביטוי היצרי, השמח והמשוחרר, באמצעות קביעת כללים וחוקים של מותר ואסור, ותוך התבססות על
חשיבה אינטלקטואלית. האם יהודי השוליים האלה, עם כל המרד שלהם בדת ובמסורת של
בית המדרש, חיו חיים דיוניסיים? חיים משוחררים מהגבלות התבונה, והתרבות וכבליה? נראה לי ברור ללא ספק שיהודים אלו קיימו, והגשימו חיי תרבות רוחנית אינטלקטואלית, ולא חיי חופש, ודרור ליצריהם. לכן, לפחות במקרה של האופן שבו יהודים אלו בחרו לחיות את חייהם, לא ניתן למצוא התאמה לתורתו של ניטשה. הסברו של בובר לפער זה
210