Page 211 - Demo
P. 211
פרק שביעי: פילוסופיה
מופיע בחיבורו "הרנסנס היהודי". בחיבור זה בובר קובע שאלפי שנות גלות של היהודים אילצו אותם להפוך את האנרגיה הגופנית לאנרגיה רוחנית, ולכן העם היהודי מתאפיין בהיותו רחוק מאורך חיים דיוניסי.
יהא אשר יהא ההסבר לריחוק בין אופן חייהם לבין ההשקפה הניטשיאנית, אינני מטיל ספק בתרומה של ניטשה, ולאחריו קירקגור, וסארטר (בשנים מאוחרות יותר) לפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. פילוסופיה זו השפיעה לא מעט על עולמם של אותם "יהודי שוליים",
ועיצבה את תפיסת עולמם האינטלקטואלית. שני הוגים חשובים אשר אפשר לצרפם ל"יהודי שוליים" בעיני הם
מרטין בובר, וגרשם שלום, כיוון שלמשך תקופה מסוימת בחייהם שניהם אימצו את הפילוסופיה של ניטשה כהשקפת עולמם המובהקת. אך המבדיל ביניהם ליהודי שוליים אחרים היא העובדה שהם הצטרפו לתנועה הציונית ועלו לארץ, ואולי בכך שאפו לפתור את מצוקת הזהות
שאליה נקלעו במהלך חייהם בגרמניה. ואם כבר עוסקים במצוקת זהות, אז לבסוף עולה בעיני שאלה מעניינת
הקשורה אל זהותנו אנו: אנשים הומניסטיים, חילוניים ובמידה מסוימת קוסמופוליטיים, אנשים שלא מזדהים עם העולם הדתי והמסורתי היהודי, ולא עם הלאומנות השוביניסטית הישראלית הגוברת והולכת. האם יהיה נכון לכן להגדיר אותנו כ"ישראלי שוליים"? קצת תלושים מן החברה בה
אנו חיים, ומצויים בחיפוש אחר האותנטיות של עצמנו?
211
