Page 218 - Demo
P. 218
פרק שביעי: פילוסופיה
ונזרק מהאוניברסיטה משום שהוא מבטל לתלמידיו את שיטת הציונים כבסיס להערכת הישגיהם הלימודיים ומשמיץ את מוסד האוניברסיטה (שהוא קורא לו ״כנסיית השכל״), כמקום שאין בו שום יכולת ללימוד מהותי ואיכותי. וזה הרעיון שיש לשים עליו מעתה ואילך את עיקר
תשומת ליבנו הפילוסופית. כהכנה לרעיון זה אומר המחבר שיש שתי הסתכלויות אפשריות על
המציאות העכשווית - האחת רציונאלית שכלית, אנאליטית ואליה קשורה הטכנולוגיה המודרנית, והאחרת רומנטית, מה שהוא קורא היפית. הראשונה היא גישה אוביקטיבית, הקשורה בעולם החומר והשנייה היא גישה סוביקטיבית, הקשורה בעולם הרוח והדמיון וכל מה שמתרחש במוחנו שאינו קשור לעולם המדע, המתאר את המציאות החומרית. לדעתו אלו שתי תפיסות, המתארות את הגישות המסורתיות להבנת העולם - סוביקטיבית ואוביקטיבית. זאת המסורת רבת השנים של
הפילוסופיה. המחבר מאוכזב מאלה הדבקים רק בעולם המדע ובחשיבה הרציונלית
והמדעית ושואל את ידידו לטיול האופנועים, האם כוח הכובד היה קיים לפני גילויו של ניוטון. הוא מזכיר את קאנט שאומר - מה שאנו רואים ומגדירים כמציאות זוהי התמונה הבנויה מדפוסי הכרתנו, המעצבים את שטף הרשמים הבאים אלינו ללא סדר כלשהיא, כך שביכולתנו לעצבם ולסדרם בעזרת כושר ההבנה שלנו ויכולות הכרתנו. אך את
הדבר כשלעצמו לא נוכל להכיר אף פעם. כאשר המחבר, כמרצה באוניברסיטה, מדבר עם חבריו על איכות,
הם שואלים ומבקשים: הגדר לנו את אותה איכות. האם היא סגולה של החומר? ואם כן, באילו מכשירי מדידה אפשר לאבחן אותה? או שמא זאת סגולה של הרוח, והיא במוחנו בלבד, סובייקטיבית במהותה? ואם
כן, מה חשיבותה? ואיך אפשר להגדיר אותה? האיכות היא צור מחצבתם והורתם של הסוביקט והאוביקט. היא
אינה תפיסה אינטלקטואלית של המציאות האובייקטיבית, אך גם אינה המציאות הסובייקטיבית והרוחנית בלבד. היא הגשר והחיבור בין שני העולמות הללו. היא מגשרת בין היבט הזמן והקצב לבין ההיבט לטווח ארוך. בין הראייה המרובעת, האוביקטיבית, הרציונלית והמדעית לבין
218
