Page 34 - Demo
P. 34
פרק שלישי: נווה שלום
אחרית דבר:
יש הטוענים כי פעולת בית הספר לשלום - אין להפריז בחשיבותה, וזאת מן הטעמים הבאים:
א. אין ביכולתה של פעולה חינוכית להתמודד עם הזרמים – הנחשולים - של לאומנות, קיטוב פוליטי ואי שוויון, השוטפים היום כל חלקה טובה. מציאות זו של הנצחת האיבה בין יהודים לפלסטינים היא השלטת כיום, והיא מתחזקת מרגע לרגע. פעילותנו בכיוון הנגדי,
אין בה כדי לעמוד בפרץ. ב. פעולת בית הספר לשלום נמשכת אך לזמן קצר ומיועדת לאוכלוסייה
מתחלפת. לכן, אין השפעתה מעמיקה. תמיד יחזרו המשתתפים אל בית ההורים, אל בית הספר ואל השפעת הסביבה הקרובה.
ג. סדרהגודלשלפעילותנובהכרחקטן.איןבכוחנולהגיעאלאנשים רבים.
ד. קיימים מוסדות המסוגלים לקלוט בתנאים טובים יותר מספר גדול יותר של משתתפים ולהגיע על-ידי כך לאפקטיביות רבה יותר.
מכל הטעמים הללו, יש חשיבות ייחודית ליישוב משותף, שהוא יחיד במינו בארץ, שפעולתו אינה חד-פעמית וחולפת, ואשר מעצם קיומו, הוא מאפשר ליהודים ולפלסטינים החיים יחדיו ליצור שותפות עמוקה וארוכת ימים, וכן, לשנות ולהשתנות בעצמם על-ידי התנסות בדו-קיום בפועל, נראה אפוא שמעצם מהות הדברים, אין לפן אחד של הרעיון
זכות קיום ללא הפן האחר המשלים אותו. מוסד חינוכי בעלמא - יש טובים וגדולים משלנו, עשירים מאיתנו
במתקנים ובאמצעים כספיים. גם קהילות מעורבות של יהודים וערבים יש בכמה יישובים עירוניים בארץ. אך יישוב יהודי-פלסטיני, שבחר, במודע ומתוך רצון, לחיות במשותף, יש אחד בלבד. ואין הוא מסתפק בכך שהוא קיים, אלא הוא מנסה להפיץ את ניסיונו ואת האידיאל שעליו ניסיון זה מבוסס – בקרב בני נוער יהודים ופלסטינים, הבאים אליו כדי
להשתתף בסמינרים שלו. אם לא תהיה צמיחה, אם לא יגדלו גם היישוב וגם בית הספר לשלום,
תהיה צפויה סכנה לשניהם גם יחד! כי אין טעם ואין אפשרות קיום לאחד מבלעדי האחר.
34
