Page 58 - Demo

פרק שלישי: נווה שלום
''דיאלוג בין זהויות'' - האמנם?
תגובה למאמרו של יהודה שנהב על ספרו של רבאח חלבי (שהיה מנהל ביה"ס לשלום באותם שנים) "דיאלוג בין זהויות״, במוסף ''ספרים״, 7.2.2001, הארץ
ראשית, ברצוני להתייחס לאופי הכפר, כפי שמתואר בתחילת המאמר. מייסד הכפר חלם על כפר בין-דתי, אך החברים שבאו להקים את הכפר, הגיעו מתוך מוטיבציה פוליטית ומודעות לקונפליקט בין שני הלאומים, ומתוך מטרה לחיות בשיתוף, תוך שמירה על זהויותיהם הנפרדות. עורך הספר, שאינו חבר נווה שלום ואינו יכול לייצגה, וכותב המאמר, יהודה
שנהב, מסלפים את האמת בנקודה זו. כחבר נווה שלום מזה שנים רבות, ברצוני להבהיר שבתוכנו יש גישות
אידיאולוגיות-פוליטיות שונות. ההשקפה וגישת העבודה של ביה"ס לשלום נתונה לוויכוח ולפולמוס בתוך היישוב. בתגובה זו ברצוני להציג את ההסתייגויות שלי, להן שותפים עוד רבים אחרים בתוך נווה שלום.
שאלת המפגש היהודי ערבי
זוהי שאלה אמיתית וקשה, ולדעתי, יש צדק בדברי רמזי סלימאן במאמרו, כשהוא טוען שגישת המגע - זו המדגישה מפגש בין-אישי ופסיכולוגי - משרתת את הצד היהודי ואת סדר היום של הקבוצה היהודית. במפגש מסוג זה, הקבוצה היהודית משתמשת בקבוצה הפלסטינית ככלי להפגת פחדיה ולחיזוק תדמיתה העצמית "הנאורה״. לעומת זאת, המפגש המעמיד את הקונפליקט הלאומי במרכז, שעיקרו הוא דיון פוליטי, משרת את סדר היום הפלסטיני ואת האינטרסים של קבוצה זו לדון ישירות במצבם. במפגש מסוג זה, הקבוצה הפלסטינית משתמשת בקבוצה היהודית כדי להטיח בה את האשמותיה כלפי הממסד,
לחזק את תדמיתם כצודקים ולגבש את זהותם מול "האויב״. שתי הגישות נמצאות בתוך מעגל הקונפליקט. נראה שאנשי ביה"ס לשלום לא חיפשו משהו אחר - חיבור יצירתי בין שתי הגישות שתוארו להלן - אלא פשוט בחרו בסדר היום פלסטיני בלבד - דיון פוליטי, המנצל מדיום חינוכי כביכול למטרות של אינדוקטרינציה, דרך הצהרות
58