Page 59 - Demo
P. 59
פרק שלישי: נווה שלום
פלקטיות והבדלה דיכוטומית בין טובים ורעים / צודקים וטועים / מדוכאים ומדכאים.
מטרות המפגש
על-פי גישת בית הספר לשלום, אין במטרות המפגש כל מקום לרעיונות כמו ִ קירבה, הידברות, אמפתיה, רצון לראות את המצב דרך עיניו של הצד האחר, "להיכנס לנעליו״. אין כל ניסיון לצאת ממעגל הקונפליקט. המטרות הן: א. מודעות פוליטית; ב. חיזוק והבניית הזהות. בפועל, המודעות היא לנרטיב הפלסטיני בלבד, שהוא הצודק, בעוד הנרטיב היהודי מסולף ומטעה במכוון. כמו כן, בפועל, "חיזוק והבניית הזהות" היא מטרה המתייחסת לזהות הפלסטינית בלבד. אין התייחסות לזהות היהודית מלבד בצורה פלקטית וסטריאוטיפית - הם מדכאים ומתנשאים. יש התעלמות מוחלטת ממורכבות הזהות היהודית, מקבוצות מיעוט יהודיות שלא נהנות מהסטטוס קוו ורוצות לשנותו ומאנשים בצד היהודי, שאינם מסכימים לדיכוי הפלסטינים, ויחד עם זאת, חשוב להם לשמור
על זהותם. גם מסגרת המפגש נראית כאילו שני מנחים - יהודי ופלסטיני - חוברים
יחדיו "להכניע" את הקבוצה היהודית, כדי לחזק ולהבנות את הזהות הפלסטינית.
מסקנות
נראה לי שבמפגשים הבנויים על-פי גישת בית הספר לשלום, אין מקום לאווירה של פיוס. שלום לא יהיה פה. השאלה היא רק מי ינצח במלחמה, הן בתוך המפגש והן במציאות. ובשניהם - הזכויות הפלסטיניות יילקחו בכוח (באלימות!), כי אין מה לקוות מהצד היהודי, אלא אם כן
הוא "יודה באשמה״. מפגשים אלה מעודדים היפוך המצב - שהמדוכא ייהפך למדכא (דרך
אגב, המודל של פרייר, שאנשי בית הספר לשלום אוהבים לצטט, מזהיר בדיוק מפני מצב זה).
יש קו רציף אחד בין היחס ליהודים בתוך המפגש, היחס לשמאל היהודי והיחס ליהודים בנווה שלום. כל היהודים אשר זהותם הלאומית
59
