Page 61 - Demo
P. 61
פרק שלישי: נווה שלום
היהודית הצפויה, של שימור הסטטוס קוו, ובכך הוא מוכיח כביכול את צדקת טענות המבקרים.
ברצוני להדגיש ששימוש בדרך זו חוסם מראש כל דיאלוג אמיתי, שאני לפחות עדיין מאמין בו, כמהות, ולא רק ככלי להשגת מטרות פוליטיות. גישת בית הספר לשלום גורמת נזק רב כשהיא מיושמת בתוך היישוב. שכן, אף כי אין ברצוננו לשכוח את הקונפליקט, חיינו כאן אינם יכולים להתנהל כסדנת מפגש. אנו בונים פה יחסי אמון, מתפשרים ומגשרים על ההבדלים, כדי ליצור חיי קהילה משותפים ולגדל את ילדינו ביחד לחיים בעולם דו לשוני, (ידיעת שפת האחר לעומקה היא, לדעתי הכלי החשוב ביותר להבנה בין השותפים לקונפליקט) , וכל זאת - בלי לטשטש את הקונפליקט. הניסיון להבין את יחסי היהודים והערבים בתוך היישוב כיחסים בין רוב מדכא ומיעוט מדוכא, לא רק שאינו מבוסס על המצב הקיים בפועל, הוא אף גורם מתסיס, שמדגיש מאבקי כוח ומקשה ביותר על פתרונם של סכסוכים, הקיימים אצלנו כמו בכל קהילה. פעמים רבות חברי היישוב המעורבים בסכסוכים, אינם נדרשים לחלקם האישי בסכסוכים אלה, ומסתתרים מאחורי "התגייסות לאומית" בשאלות שונות
העולות בחיינו, גם בהתמודדויות שבהן נושא זה אינו רלבנטי.
לסיום, הערה מתודית: במאמרו משתמש יהודה שנהב במונח פרדיגמה, הלקוח מתפיסתו של קּון לגבי ניתוחן של מהפכות מדעיות ותיאור המדע "הנורמלי״. לדעתי, שימוש במושג זה הינו בעייתי לגבי תיאור
של תפיסות חינוכיות וחברתיות, אך לא ארחיב כאן בנושא זה.
61
