Page 63 - Demo
P. 63
פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
זיכרון ושכחה - הרהורים שונים ומשונים בעקבות קריאה יהודית בחוברות "זוכרות" 2010.
כקורא יהודי בחוברות "זוכרות", ברצוני להתייחס לתחושות ולתגובות המתעוררות בי תוך כדי קריאתן.
הניסיון לפנות לקורא היהודי, שהרי הכתיבה היא בעברית, ולהציג בפניו את הטרגדיה אשר ַעמּוֹ גרם לפלסטינים שחיו פה ב-48, חשוב ודרוש מאין כמוהו. אני חושב שעל ַע ִמּי לקחת אחריות. כל מה שאומר בהמשך המאמר אינו ניסיון להתחמק מאחריות זו, לסתור את העובדות המתוארות, או להצדיק את העוול שנעשה לפלסטינים ב-48, את הגירוש ואת הרס הכפרים, אלא צורך שעולה בי בעקבות קריאת החוברות
בעניין ובעקביות. ברצוני להציע את התייחסותי לשימוש הרווח בביטוי "זכות היסטורית".
נשאלת השאלה – ממתי, מאיזו תקופה בדיוק, נספרת או מחושבת זכות זו? אין בשאלה זו כדי לפקפק בזכויותיהם של הפלסטינים, שהם, לדידם, כנעני הארץ, אולי כמונו, היהודים, בדיוק!
אופן הצגת הדברים בחוברות "זוכרות" והמסר הסמוי לגבי הדרך האחת והיחידה לתיקונו של אותו עוול, מהווים מכשול בניסיון להגיע לקהל יהודי פוטנציאלי. אני בטוח שאיני מגלה פה נסתרות באומרי, כי כאשר אתה מתכוון להעביר מסר כלשהו, עליך לשאול את עצמך מי הוא הקהל שאליו מכוון מסר זה? איך הוא ייפתח לקלוט את המסר הזה מתוך עולמו שלו? וה ִאם, בדרך הצגת המסר, יש הזמנה לפתיחות,
או שמא ייאטמו ִלבו וראשו? יש, מן הסתם, מצבים שבהם המשדר יכול להחליט שהוא משדר רק
לקהל שלו והאחרים אינם מעניינים אותו. כוונתו העיקרית היא להעלות על הכתב את המסרים שלו כדי לשתף את קהל קוראיו, שהאמפתיה והאמון קיימים אצלם ממילא. נראה לי, שבהפצת "זוכרות" בקרב קהל יהודי, ובעצם הכתיבה גם בעברית, יש כוונה להעביר את המסר גם
63
לקהל יהודי.
