Page 64 - Demo
P. 64
פרק רביעי: הסכסוך היהודי-ערבי
הייתכן שכותבות וכותבי "זוכרות" אומרים לעצמם "יש לנו כאן עסק עם רוע ועוול מוחלטים, הנמשכים מ-48 ועד היום, ואין שום טעם להידבר עמם, כי הם אטומים ויש למגרם ולהעלים את קיומם"? אם אכן כן, הרי
אופן הצגת הדברים מבטא היטב את גישת הכותבים וסגנונם. תוך כדי קריאת אופן הצגתן של אותן עובדות, מתעוררות כמה שאלות שאפשר ואף רצוי לדון בהן. הצגת העובדות תלויה בפרשנות ובקונטקסט שלהן, שעה שהן חלק מהנרטיב של כל אחד מהצדדים. אולי זוהי שאלה פילוסופית כללית, מסוג מהי עובדה ומהי מציאות? מהו הפירוש הניתן למציאות וכיצד מנתחים אותה? שאלות אלה קשורות זו בזו ובנושאים היסטוריים על אחת כמה וכמה. מי הוא שכותב את ההיסטוריה? (פעמים רבות אלה הם המנצחים). באיזה נרטיב לאומי משתמש הכותב, כדי לתאר את ההיסטוריה מנקודת ראותו? איזה צביון היסטורי ואילו מיתוסים
ועובדות הוא מגייס, ואילו לא? כבר מהקריאה הראשונה בחוברות "זוכרות" מתעוררת האסוציאציה
הבולטת עד כמה תיאור החיים בכפרים הפלסטינים דומה כל-כך לתיאור החיים ביישובים היהודיים בארץ לפני 48, על-פי הנרטיב הציוני. גם שם עסקו החלוצים בעיבוד האדמה ובחיים חקלאיים, ורק הערבים התנכלו להם ולחייהם השלווים באלימות ובזדון ללא כל סיבה נראית לעין (וכאן תבוא רשימת מעשי האלימות שהפלסטינים עשו ביהודים). גם בחוברות "זוכרות" מתוארים חיים כפריים שלווים - שאיבת מים, חקלאות ורעיית צאן - והיהודים היורים בהם, מתקיפים אותם ומתנכלים להם ללא כל
סיבה נראית לעין. נראה בעליל ששני הנרטיבים, הפלסטיני והציוני, משקיעים מאמץ
מכוון כדי להתעלם זה מזה, כמי שמגן על זכותו וכמי שנאבק וגם נלחם עליה. שכן, זכויות אלו מנוגדות זו לזו בהכרח.
עורכי וכותבי "זוכרות" ממשיכים, מהצד הפלסטיני, בקו ברור זה: אנו, הפלסטינים, היינו פה מדורי-דורות ואתם, היהודים, כבשתם, גירשתם, התנחלתם - ויש להחזיר לנו את זכויותינו, שנשללו בכוח על-ידיכם,
היהודים. בתיאור זה של המציאות מקופלות הנחות מוצא רבות, שאתה, הקורא,
מוזמן לקבלן כמכלול - הן את הרישא והסיפא שלהן, והן את הפתרון 64
