Page 234 - ספר תמצית חקיקה 2020
P. 234

‫לקט חוקים לחשבי שכר | ביטוח לאומי‬

                                                                                                              ‫(ב) לעניין סעיף זה‪" ,‬הכנסה" –‬
                                                              ‫(‪ )1‬במבוטח לפי סעיף ‪(75‬א)(‪ – )1‬ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;‬
      ‫(‪ )2‬במבוטח אחר שלפי סעיף ‪(75‬א) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א)‪,‬‬
                                    ‫והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח‪.‬‬

                                                                                                   ‫‪ .99‬מבוטח שהוא גם עובד וגם עובד עצמאי‬

‫(א) מבוטח שאירעה לו פגיעה בעבודה כעובד‪ ,‬הכנסותיו כעובד עצמאי לא יובאו בחשבון לצורך חישוב שכר עבודתו הרגיל לעניין פרק זה‬
                              ‫אלא אם כן נתמלאו בו התנאים שהיו מזכים אותו לגמלה לפי פרק זה אילו נפגע בעבודתו כעובד עצמאי‪.‬‬

‫(ב) מבוטח לפי סעיף ‪(75‬א)(‪ ,)3‬אשר ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה היו לו גם הכנסות כעובד או כעובד‬
‫עצמאי‪ ,‬יובאו בחשבון‪ ,‬לעניין חישוב שכר העבודה הרגיל לפי סעיף ‪ ,98‬הכנסותיו כעובד או כעובד עצמאי‪ ,‬או ההכנסה המחושבת לפי‬

                                                ‫סעיף ‪(98‬ב)(‪ )2‬לגביו כשהוא מבוטח לפי סעיף ‪(75‬א)(‪ ,)3‬הכל לפי הסכום הגבוה יותר‪.‬‬
                                                                                                                     ‫‪ .102‬דמי פגיעה מופחתים‬

‫(א) על אף הוראות סעיף ‪ ,92‬ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם‪ ,‬מחמת אי‪-‬‬
                                                                                             ‫כושר חלקי לעבוד‪ ,‬שנגרם מפגיעה בעבודה‪.‬‬

‫(ב) דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום כמשמעותם לפי סעיף ‪ ,97‬במספר שעות אי‪-‬‬
‫הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן – שעות אי‪-‬הכושר) ובלבד שהעובד או העובד‬

                                                                                ‫העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי‪-‬הכושר‪.‬‬
                               ‫(ג) לא ישולמו דמי פגיעה מופחתים‪ ,‬בקשר לפגיעה אחת בעבודה‪ ,‬יותר מאשר בעד שלושה עשר שבועות‪.‬‬

                                              ‫(ד) השר רשאי לקבוע הוראות נוספות ומשלימות בדבר דרכי חישוב דמי הפגיעה המופחתים‪.‬‬

                                             ‫פרק ו'‪ :‬ביטוח נפגעי תאונות‬

                                                                                                                                    ‫‪ .150‬הגדרות‬

                                                                                                                                       ‫בפרק זה ‪-‬‬
                                                                      ‫"מבוטח" ‪ -‬תושב ישראל שמלאו לו ‪ 18‬שנים‪ ,‬וטרם הגיע לגיל הפרישה;‬
                                      ‫"תאונה" ‪ -‬אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד;‬
               ‫"אבדן כושר התפקוד" ‪ -‬לפי כללים ומבחנים שיקבע השר‪ ,‬באישור ועדת העבודה והרווחה‪ ,‬לכל המבוטחים או לסוגים מהם‪.‬‬

                                                                                                                           ‫‪ .151‬הזכות ותחומיה‬

‫(א) מבוטח שאירעה לו תאונה‪ ,‬בין בישראל ובין בחוץ לארץ‪ ,‬יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר‬
                                                                                          ‫התפקוד‪ ,‬אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי‪.‬‬

‫(ב) הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך ‪ 72‬שעות משעת התאונה‪ ,‬ואם המוסד אישר‬
                                   ‫שתוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר ‪ 72‬השעות האמורות ‪ -‬תוך שבועיים מיום התאונה‪.‬‬
                                                                                                                                ‫‪ .152‬דמי תאונה‬

‫דמי תאונה ישולמו בעד תקופה שלא תעלה על ‪ 90‬ימים רצופים החל ביום שלאחר יום התאונה‪ ,‬ובלבד שלא ישולמו בשנת כספים אחת בעד‬
                                                                                                                                ‫יותר מ‪ 90 -‬ימים‪.‬‬
                                                                                                                                        ‫‪ .153‬סייג‬

‫(א) בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח‪ ,‬שהוא עובד או עובד עצמאי‪ ,‬כושר התפקוד כתוצאה מתאונה‪,‬‬
                                 ‫לא ישולמו דמי תאונה‪ ,‬אלא אם כן אבד לו כושר התפקוד כאמור ‪ 12‬ימים לפחות בנוסף ליום התאונה‪.‬‬

‫(ב) בעד ‪ 14‬הימים הראשונים שלאחר יום התאונה שבהם אבד למבוטח‪ ,‬שאינו עובד ואינו עובד עצמאי‪ ,‬כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה‪,‬‬
                                                                                                                    ‫לא ישולמו דמי תאונה‪.‬‬
                                                                                                                         ‫‪ .154‬שיעור דמי תאונה‬

                                                                                                                            ‫דמי תאונה ליום הם ‪-‬‬
‫(‪ )1‬לגבי מי שהיה ביום התאונה עובד או עובד עצמאי ‪ -‬כשיעור דמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים לו לפי פרק ה' אילו נפגע בעבודה‪,‬‬
‫אך לא פחות מהשיעור הקבוע בפסקה (‪ ;)2‬פסקה זו לא תחול על עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של‬

                                         ‫מעביד ועל עובד עצמאי אלא אם כן בעת התאונה היו רשומים במוסד כאמור בסעיף ‪;77‬‬
                                                 ‫(‪ )2‬לגבי מבוטח שפסקה (‪ )1‬אינה חלה עליו – סכום השווה ל‪ 25%-‬מהסכום הבסיסי‪.‬‬

                                                                       ‫‪226‬‬
   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239