Page 29 - מושב ילדותי.indd

‫מצד אבא ומצד אימא‪ ,‬כל משפחת חלפון של אימא התיישבו באשקלון‪ .‬היו לאימי אח אחד‬
‫וארבע אחיות‪ .‬כולם התחתנו שם בקום המדינה והשתקעו בה וכל אחד התפרנס במה שהזדמן‬
‫להם‪ .‬האחיות הקטנות של אימא שלי עבדו בגנים כעוזרות‪ ,‬הן למדו עברית בעבודתן והסתדרו‬
‫טוב‪ .‬שאר האחיות היו עקרות בית טובות וגידלו את ילדיהם ודאגו לחינוכם‪ ,‬אך אמי היקרה‬
‫סבלה מכך מאוד כיוון שהייתה צריכה להיפרד מכל אחיותיה האהובות‪ ,‬מאחיה היחיד ומהוריה‬

‫המבוגרים היקרים לה מכל‪.‬‬

‫במשך כל הזמן עד יום מותה של אמי היקרה היא סיפרה לנו כמה הייתה קשה הפרידה מכל‬
‫משפחתה והייתה צריכה לנדוד רחוק מהם ולהגיע למושב‪ ,‬יש לציין שהיום זה לא נחשב מרחק‬
‫גדול כי היום הכבישים והתחבורה מקלים מאוד על המרחק הפיסי‪ ,‬אך בזמן קום המדינה לא היו‬
‫כבישים ולא היו אוטובוסים ולכן היה הקשה להיפגש‪ .‬הפגישה עם המשפחה של אימא הייתה‬
‫מתקיימת פעם בשנה וזה היה מאוד מכביד על אמי עד למצב שגרם לה לא פעם לבכי והתמרמרות‬
‫בפני אבי על כך שלא יכולה לסבול את הגעגועים לאחיה וגם מהוריה שכבר התבגרו עם הזמן‬
‫וחלו‪ .‬זה היה לאמי היקרה קושי וסבל שדאגה לכך שנבין אותה וכך אמרה תמיד עד יום מותה‪,‬‬
‫שאין לה אף אחד בחיים‪ ,‬רק אותנו האחים והאחיות שלי כי כולם היו רחוקים פיסית ממנה‪ .‬היא‬
‫ביקשה כל יום שאנחנו הילדים לא נעזוב אותה אף פעם ובמיוחד כשאבא שלי נפטר‪ .‬הוא היה‬

‫כל עולמה גם בחייה ועד יום מותה‪.‬‬

‫אנחנו האחים כולם היינו במקום השני בחייה‪ .‬מאז שאבא שלנו נפטר‪ ,‬לא היה לה טעם בחייה‪,‬‬
‫למרות שהיינו מסביבה כל הזמן וגם אחי הקטן האהוב על אמי במיוחד גר בחצר ביתה‪ .‬דאג לה‬
‫תמיד אהב אותה מאוד ולמרות המסירות הגדולה של אחיי ואחיותיי עד מותה של אמי היקרה‬
‫לנו מאוד לא התנחמה במות אבי היקר‪ .‬כל הזמן דאגה לכך שנדע שבשבילה ללא אבא אין לה‬