Page 26 - מושב ילדותי.indd
P. 26
לידה נחש גדול מלופף בפינה של השירותים .הנחש ששכב שם ליד רגליה של אחותי בחושך
לא נראה ,רק כשאבי האיר את השירותים עם מצית קטנה שהאירה לשנייה את המקום הנחש
נראה בבירור .אחותי שהרגישה את הנחש על רגליה והיא ליטפה אותו כיוון שחשבה שזה
חתול .לאחר שיצאה מהשירותים אבי דאג להרוג את הנחש כי הוא היה עלול להיכנס הביתה
ולסכן את כולנו .נחשים במושב היו מחזה שגרתי .היינו מוצאים אותם בגדלים שונים .הם היו
שורצים בשדה ,בגינה ובמיוחד במשק ובלולים .הנחשים היו אוהבים את העכברים שנמצאים
בלולים וגם אהבו לאכול את הביצים שמטילות התרנגולות .היינו מוצאים קליפות של הביצים
על הרצפה של הלול .גם את התבן הנחשים אהבו ,שם היה להם מקום מסתור .אבי תמיד הזהיר
אותנו לא ללכת יחפים במשק וגם בבית מהסיבה הזאת.
מזג האוויר במושב מאוד השפיע על כולנו .בחורף היה מאוד קר והבתים היו ללא אמצעים
טובים לחימום .במקרה הטוב היה תנור קטן שדולק על ידי נפט שזה היה מצרך יקר והשתמשו
בו בזהירות רבה .היו שטיחים בכל החדרים כדי להקל על הקור בבית .עם הנפט השתמשו גם
לבישול .למרות כל הקושי בחורף היו גם חוויות מיוחדות .סבתא שגרה אצלנו לסירוגין כי היא
הייתה ברוב הזמן אצל דוד עזרא.
סבתא שלי הייתה אישה נדירה ומיוחדת במינה .סבתא ההתאלמנה צעירה ,בגיל שלושים בערך
(היא לא ידעה את גילה המדויק) .אבי היה הבן הגדול במשפחה אך הוא לא היה הבכור כי
הייתה לו אחות גדולה ממנו .הבנות לא היו יוצאות מהבית ולכן כל הנטל של הפרנסה היה מוטל
על אבא שלי .אבי היה בגיל חמש עשרה כשיצא לעבוד .הוא עבד בתפירה אצל אחד היהודים
העשירים בלוב כדי לפרנס את המשפחה שלו שנותרה ללא אב בארץ זרה בגלות .אבי סיפר
לנו כילדים על כל מה שקרה בלוב בזמן מלחמת העולם השנייה ,על הרעב שחוו ,על עבודה
ללא הפסקה ,שעות על שעות .הוא סיפר ,על מקרה שעבד כל הלילה על חליפה אחת של חייל,