Page 4 - מושב ילדותי.indd

‫היא נקראת משפחת אדיב‬

‫בת ‪ 9‬נפשות כולל ההורים‪,‬משפחתי‬

‫שני בנים‪ ,‬וחמש בנות‪ ,‬לא כולל את האח הבכור שנפטר‬
‫בשנות ה‪ 50‬מפוליו כך אמרו הרשויות‪.‬‬

‫משפחת אדיב היא אחת המשפחות הגדולות במושב‪ ,‬היינו‬
‫שלוש אחים של אבא ושתי אחיות‪ ,‬ולהם יש כחמישים ילדים‬
‫יחד מכולם אחת האחיות גרה בנתניה מאז שהגיעה לארץ‪.‬‬

‫וגם לה היו שישה בנים‪ ,‬כל הדודים ודודות שלנו כבר נפטרו ‪,‬מלפני מספר שנים האחות הצעירה‬
‫נפטרה גם הדור הצעיר במושב היום נשארו כל הבנים הממשיכים שהם ירשו את המשק‪ ,‬וגם‬
‫חלק קנו את הנחלה השנייה וחלק ירשו את החלקה השנת וההאחידם שלי כולם גרים מחוץ‬
‫למושב ורק אח אחד נשאר לגור במושב כיורש לפי צואת אבא‪ ,‬ואמא‪ ,‬ההורים שלנו נפטרו‬
‫אבא נפטר מלפני עשר שנים ביה‪ ,‬בכסלו‪ ,‬ואמא נפטרה לפני ארבע שנים בד‪ ,‬באלול‪ .‬לכל‬
‫האחים והאחיות יש ילדים‪ ,‬לבנים יש ארבע לכל אחד‪ ,‬ולבנות יש לגדול היש ילדים בנים ובנות‬
‫שישה‪ ,‬לקטנה מבנינו יש שלושה ילדים ולשנייה יש ארבע ילדים‪ ,‬ולי יש חמש שני בנים ושלוש‬
‫בנות שזכינו כולנו לילדים טובים‪ ,‬יש להוסיף שהחנו במקור כולם דתיים מסרתיה ויש בניהם‬
‫יותר מחוזקים בדת‪ .‬וכולם ילדים עם חינוך טוב למדו מקצועות טובים כמו חינוך והוראה‪,‬‬
‫הנדסת אלקטרוניקה‪ ,‬הוראת חשבון‪,‬ומשפטים‪,‬וגם לימוד תורה וגמרא‪ ,‬וסופר סתם‪ .‬ויש בניהם‬
‫גם עובדים עצמאיים‪ ,‬כמו מכניקה עדינה אחי הגדול יש לו בית מלאכה מזה יותר משלושים‬
‫שנה‪ .‬אחי השני הוא שירש את המשק ‪.‬עובד בגננות וגם כמדביר‪ ,‬בנוסף לעבודות המשק‪ ,‬סדר‬
‫במשפחה‪ ,‬הבן הגדול נולד ב‪,1951‬הבין השני מהבנים נולד ‪,1961‬הבת הגדולה נולדה בשנת‬
‫‪ 53‬והשנייה ב‪ 54‬והשליית מהבנותיו אני נולדתי בשנת‪ 55‬באוקטובר‪ ,‬ואחותי שנפטרה לפני ‪14‬‬
‫שנים מסרטן הראות הייתה בת בת ‪ 47‬שנים‪ ,‬נולדה בשנת ‪,58‬במשך שנתיים אחות סבלה מאוד‬
‫מה מחלה‪ ,‬אנחנו האחים והאחיות סעדנו אותה כל יום היינו אצלה ועזרנו לה מבחינה נפשית‬
‫וגשמית‪ ,‬בשנה הראשונה לגילוי המחלה הייתה גרה בנס ציונה היינו נוסעים אליה במשמרות‬
‫לסעוד אותה מכל הבחינות‪ .‬עד שיום אחד סיפרה שהיא רוצה לעבור ולקנות ביית ליד המשפחה‬
‫בכפר סבא‪ ,‬היא גרה בדירה החדשה עם המשפחה שלה רק שנה עד שנפטרה כשכול האחים‬
‫והאחיות וההורים שלי לידה ממש עד הסוף‪ .‬את הרגע הזה קשה לי לשכוח אני הייתי אצלה‬
‫בחדר ביקשה ממני להרים את ראשה כי לא היה לה חמצן ואמרה זהו לינה נגמר וכך עצמה את‬

‫העיניים וכך נפרדנו ממנה‪ .‬בכאב גדול‪.‬‬

‫אני נולדתי במושב ב‪ 1955‬בזמן המלחמה‪ .‬הייתי הילדה החמישית אהבתי מאוד ללמוד ובמיוחד‬