Page 8 - מושב ילדותי.indd

‫אלישמע‪ ,‬בו גדלתיבמושב‬

‫לאחר עליית הוריי‬
‫לארץ מלוב בשנת ‪ 1948‬ועד ליום נישואיי‪,‬‬
‫עברו ילדותי ונעוריי‪ .‬משם עברתי עם בעלי‬
‫לגור במגדיאל‪ ,‬שהפכה לימים חלק מהוד‬

‫השרון‪.‬‬

‫המושב נמצא במרכז הארץ והיה קרוב לכל‬
‫מקום‪ ,‬אך בפועל הייתה הרגשה של מקום קטן‬
‫ורחוק משאר הערים והישובים בארץ‪ .‬זאת‬
‫הייתה ההרגשה לנו כילדים חשבנו שאין עוד‬
‫מקומות חוץ מהמושב‪ .‬המושב היה בפועל‬
‫סגור‪ ,‬כי לצאת ולהיכנס אליו היה קשה‪ .‬לא הייתה תחבורה זמינה ורק מספר פעמים בודדות‬
‫ביום הופיע אוטובוס‪ .‬בנוסף‪ ,‬הכניסה למושב הייתה קשה כי לא היו כבישים וגם הייתה שם‬
‫תעלה שזרמו לתוכה מי גשמים‪ ,‬שאנחנו קראנו לה ואדי ולחצות אותה היה מאוד לא נעים‬
‫ומסוכן‪ .‬גם הדרך למושב עצמו הייתה אז דרך כורכר בחלקה ושבילי עפר ובצדדים היו פרדסים‬
‫עם גידולי פרי הדר‪ .‬מה שכונה כביש‪ ,‬היה ללא תאורה והיה מפחיד להיכנס למושב לבד גם‬
‫ביום ובמיוחד בלילה‪ .‬מצב זה היה בשנות השישים ותחילת שנות השביעים‪.‬‬

‫משך התפתחות והתהוות המושב ותהליך הבנייה שלו‪ ,‬היה קשה ואיטי ונמשך לאיטו מאז‬
‫קום המדינה‪ .‬ללא כבישים וללא תשתיות‪ .‬הישוב היה בהתחלה אדמה שחורה וקשה בקיץ‬
‫ובחורף היה הבוץ קשה ומציק‪ .‬ההורים שלנו התחילו את חייהם בארץ באוהלים‪ ,‬עד שהצליחו‬
‫לבנות בתים בקצב איטי‪ ,‬בתים קטנים של חדר וחצי עם מטבחון‪ .‬עד גמר בניית היחידות הדיור‬
‫הקטנות‪ ,‬המשיכו הוריי לחיות באוהלים‪ ,‬כשנתיים בערך בקשיים מרובים ולמרות זאת הם לא‬
‫ויתרו על הבאת ילדים לעולם‪ .‬בקצב מהיר של אחת לכל שנה עוד ילד‪ .‬האהבה שלהם לילדים‬
‫הייתה ממש מיוחדת במינה והייתה הדבר שהביא להם שמחה גדולה בזמנים הקשים הללו‪ .‬אני‬
‫זוכרת את הורי שאמרו תמיד שכל ילד משמח אותנו ומביא מזל לעולם ולכן צריך ללדת כל‬
‫הזמן בלי שום מניעות והפסקות‪ .‬אחי הבכור נולד בלוב וכשעלו לארץ היה בגיל שנה בערך‪.‬‬
‫את התינוק החמוד הזה ראיתי אותו רק בתמונה יחידה שהייתה בכיס החולצה של אבא עד יום‬
‫מותו של אבא‪ .‬הוא היה עם תלתלים זהובים עם חיוך מתוק‪ ,‬היה לו יופי איטלקי כך נהג אבא‬
‫להתבטא כשרצה להסביר לנו כמה הוא היה יפה‪ ,‬אבא לא דיבר עליו הרבה מפאת הכאב שלו‬
‫בעניין אחי הבכור שאף פעם לא ראינו אותו‪ .‬עד גיל שנה בערך הוא היה בריא ושובב וגם התחיל‬