Page 105 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 105
מסע חיי | 105
מלחמת יום הכיפורים
באגד הסעתי חיילים ומילואים ,ממלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה ,כמעט כל סוף
שבוע בימי ה' ובהתחלת שבוע בימי א' ,לבסיסים מרוחקים בכל מקום בסיני וברמת
הגולן .הייתה לי הרגשה שאני כל הזמן בצבא ,עד לרגע של ה 3/10/1973-יום רביעי
בבוקר קיבלתי נסיעה (שנקראה "ויזה" באגד ,בחברת דן ובצבא) הנסיעה שלי הייתה
למחנה רפיח לקחת חיילים לחופשה הביתה עד תל אביב .בהגיעי לבסיס היו בחניה כ8-
אוטובוסים של אגד ודן.
חיכינו לחיילים עד שעה ,17:00בא אלינו רס"ר הבסיס ומודיע לנו ,שהיום אין יציאות
חיילים מהבסיס ולא משחררים שום אוטובוס עד יום חמישי למחרת .בבוקר התעוררנו
לאחר שינה לא נוחה בספסל האחורי ,חשבנו שאו טו טו אנחנו מסיעים את החיילים
הביתה .שום דבר לא נאמר,חיכינו כל אותו יום חמישי ואין יוצא! שוב הגיע הלילה,
ושוב ישנו באוטובוס ,חלק מהנהגים מצאו מקום לישון במחנה.
מיום רביעי ,שומעים על כוננות בצבא ,ביום שישי נשמע ברדיו על כוננות מוגברת של
צה"ל בסיני ,הזמן עבר וחיכינו לפקודה לפני כניסת ליל יום הכיפורים ביום שישי .שום
דבר לא נאמר לנו ,עד השעה 12:30אחה"צ ,החליטו לשחרר את האוטובוסים ,חתמו
לנו על הנסיעה חזרה הביתה (בלי חיילים).
מרגע זה מתחיל הסיפור שלי ,נכנסתי לאשקלון (גר שם) ,איני זוכר את השעה
המדויקת ,היה חושך ,נכנסתי דרך הכניסה הדרומית של אשקלון ועברתי דרך שכונת
עתיקות והנה כל הדרך עד לתחנה המרכזית נזרקות על האוטובוס שלי אבנים וצעירים
לא מפסיקים לקלל אותי ואת אגד.
הצלחתי להגיע לחניית האוטובוסים בריא ושלם ,לרוץ רגלית למשפחתי הצעירה .אז
לא היה לנו טלפון ולא מכונית פרטית .אשתי הייתה נרגשת לראות אותי בשעה כה
מאוחרת התחלתי את הצום והלכתי לישון.
