Page 106 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 106
| 106אברהם נקש
בשבת נשארתי (יום כיפור) בבית עם הבת שלי הצעירה ואשתי .בשעה 13:45דופקים
בדלת וחבר אגד שעבר בין בתי נהגים הורה להגיע מיד לסניף כי המצב גרוע ...ומהר!
מיד התלבשתי ובגלל שצמתי אשתי הכינה לי שני כריכים לדרך.
בהגיעי בריצה לסניף ,ראיתי תנועה של אוטובוסים ונאמר לי עי' הסדרן:
"אבי ! קח אוטובוס סע לצומת אשקלון ,חכה שם כ 10-דקות ,תעלה חיילים ,המסלול
שלך הוא מאשקלון ,אוסף כל אחד דרך העיר רחובות ובסוף עד לקרית שמונה וחוזר
לאשקלון .לא שאלתי ולא התלוננתי עשיתי כפי שאמרו לי ,הבנתי שהמלחמה החלה
ואין זמן .היו הרבה חיילים ומילואים שהורדתי בבסיסים ובצמתים קרובים.
הגעתי לקרית שמונה עם שלושה נוסעים (מילואים) ירדו במחנה גיבור .השעה הייתה
בערך כ– 21:00בלילה נזכרתי בכריכים שהכינה לי אשתי אכלתי אותם ,והמשכתי
דרומה לאשקלון כאשר אני אוסף חיילים ומילואים ליחידות .בסיפורים של חיילי
מילואים שאספתי ובנוסף חדשות מצמררות ברדיו הרגשתי מחויבות להמשיך לאסוף
כל אחד לצבא.
סוף סוף הגעתי לסניף באשקלון בשעה 02:30בבוקר בערך ,חניית האוטובוסים הייתה
כמעט ריקה" ,קופצים עליי" בריצה מנהל הסניף והסדרן ואומרים לי" :אבי אתה מוכרח
להמשיך המצב לא טוב ,סע לבסיס ג'וליס וקח חיילים לסיני ,הם כבר יגידו לך לאן".
ביקשתי קודם לעבור דרך הבית להגיד שלום לבת הקטנה שלי (בת )4ולורדה .ורדה
הודיעה לי שנציג מהיחידה (חיל הנדסה) בא לגייס אותי ונאמר לו שאני בנסיעה
צבאית .לאחר שלום חפוז ,הגעתי למחנה ג'וליס ,בדרך למחנה ראיתי טנקים נוסעים על
הכביש לכוון הרצועה ומשם לסיני .לא יכולתי להיות מפונק ועשיתי הכל כדי
להישמע לפקודות החיילים ולא לסרב לשום פקודה ,הייתי מאוד עייף אבל עדיין
צעיר בן .28
בשעה 04:50הגעתי ,העמסתי חיילים טנקיסטים למחנה רפיח .חיכיתי עד שעה ,13:00
שוב העלו חיילים ואני בדרך לסיני לכוון בלוזה .שם נעצרנו ,האוטובוס הפך להיות
מקום לינה שלי ושל החיילים (קיבלנו שקי שינה).
מתברר ,שגם לישון לא יכולתי ,החיילים שהבאתי איתי ,היו נהגי זחל"ם וטנק.
באוטובוס ,הסעתי חיילים לנקודת מפגש ,להחליף צוותים עייפים ,שלחמו כמעט
