Page 126 - מסע חיי - אברהם נקש
P. 126
| 126אברהם נקש
כבר בטיול זה שנערך ב 1998-הרגשתי שינוי במצבי ,אי היכולת לצלול עם שנורקל
בעומק 30סנטימטר( ,לי תעודת מציל בריכה!) ,המים שקופים ונקיים ,ניסיתי כמה
פעמים לטבול את ראשי במים וכל פעם נפלתי ,יואב צחק עליי ,אי היכולת לצלול נראה
לי מוזר ,סימן כתמרור אזהרה ...מאבד שיווי משקל? .לאחר הטיול לאינדונזיה הרגשתי
בזמן הריצות של 2-5ק"מ בלילות ,קושי של ריצה ושווי משקל .הפסקתי לרוץ .עשיתי
בדיקות בבית חולים בילינסון ,אבל לא הייתה שום הבחנה .קיבלתי כדורים וזהו.
בזכות ברצלונה והכדורגל
בשנת 1998בטיול עם קבוצה המונה 14איש ,נסענו לטוניסיה במיניבוס או ליתר דיוק
טרנזיט ,לטיול של 13יום .כמובן שזה היה לפני המחאה ושריפתו של מוחמד בועזיזי
בשנת ,2010ב"אביב הערבי" .בנסיעה מצפון תוניסיה מהעיר ביזרטה ומערבה לאורך
גבול אלג'יריה .נתקלנו בכמה מחסומים משטרתיים -צבאיים.
במחסום הראשון נעצרנו עי' שוטר רכוב על אופנוע ,עצר את המיניבוס ,ביקש
ממני לרדת ושאל אותי כל מיני שאלות ,מי אנחנו? ,מאיפה באנו? ולאן מועדות
פנינו? כמובן שעניתי לו (דיבר איתי בצרפתית רהוטה) .היה מאוד מנומס ואיחל לנו
נסיעה טובה.
נסענו כ 15-ק"מ נעצרנו במחסום נוסף ,עוד שאלות דומות כקודמו .הפעם זה היה חייל,
התלהב שאנחנו מישראל וכך המשכנו עד למחסום השלישי ,רק הפעם שני חיילים
חסמו את דרכו של המיניבוס והורו לנהג שלי לעצור ,חשבנו הנה עוד שאלות… הפעם
אחד החיילים פרץ לתוך המיניבוס ודרש מכולנו לרדת ממנו ,בטענה שצילמנו אותם
עם הוידאו( ,בתוניסיה אסור לצלם חיילים ,מחנות צבא ,בית הנשיא וכל מיני דברים
השייכים לביטחון תוניסיה).
במפגש הקבוצה לתוניסיה ,הזהרתי את נוסעיי שאין לצלם חיילים ,בית הנשיא
בקרטגו ,מחנות צבא ובניינים ממשלתיים כל שהם.
נוסע שלי שישב בכיסא הקדמי ליד הנהג( ,אני ישבתי עם הקבוצה במיניבוס) צילם
בוידאו וכנראה שראו אותו ,עצרו אותנו בטענה שצילמנו אותם .החייל צווח עלינו
בצרפתית" :צילמתם אותנו אני דורש שכולם ירדו מהמיניבוס וימחקו את הצילום"
בעדינות הורדתי את החייל והתחלתי לדבר איתו בנימוס כפי שהשפה הצרפתית
יודעת ,בלה ,בלה ,בלה ושלא יכול להיות שמישהו צילם אותם ושרואים משהו
במצלמה או בוידאו.
