Page 86 - Eyal Segal-Release_Return 2016
P. 86

‫במובן מסוים‪ ,‬בשני המקרים זוהי סצנה של הישרדות – הסיפור על אודות ההישרדות של אביך בים ולאחר מכן הסצנה‬
                        ‫של "ההישרדות" שלך באקווריום‪ .‬אתה יכול לומר משהו נוסף על עבודת העדות באמנות שלך?‬

‫אס 	‪ :‬זיכרון הוא אולי הנכס הגדול ביותר שלנו‪ ,‬שווה ערך לחושים שלנו‪ .‬בשנותיה האחרונות של סבתי היא סבלה‬
‫ממחלת האלצהיימר‪ .‬כאשר המחלה התקדמה היא מחקה עוד ועוד חלקים ממוחה והחזירה אותה לשנות ילדותה ודווקא‬
‫לזיכרונות חייה לאחר שעזבה את גרמניה‪ .‬מנגנון ההגנה של המוח היה בפעולה – חומות של מים שהגנו על נפשה‬
‫והחלו למחוק את הזיכרונות שהיו סגורים בקופסה החשוכה ביותר והכילו טראומות של ילדה קטנה ויהודייה אשר סבלה‬
‫מהלחץ הגובר של הניכור וההגליה מסביבתה‪ .‬לפני המחלה היו לה זיכרונות ילדות רבים מספור מגיל צעיר מאוד ועד‬
‫גיל שש‪ ,‬הגיל שבו ברחה המשפחה מהעיר מינסטר‪ .‬כאשר אני הייתי בערך באותו גיל הפכתי להיות חבר‪ ,‬מאזין לאותם‬
‫זיכרונות‪ ,‬נהר שקט שיכול להכיל את המים הגועשים שלה‪ .‬אלו היו זיכרונות שקשה מאוד להגיע אליהם ללא צלילה לתת‬
‫מודע‪ ,‬ומשם גם הגיעה ההחלטה לצלול בתוך מיכל המים – ביטוי פיזי ומטאפורי הן של פחד פסיכולוגי עמוק והן של‬
‫אפשרות למדיטציה פנימית‪ .‬אני חושב שהמסרים הדו־משמעיים שנוצרים מהעבודה הם קריטיים להבנתה ומשמשים‬

                        ‫מפתח המאפשר להגיע מהזיכרון האינדיבידואלי אל הזיכרון הקולקטיבי‪ ,‬דרך אותו זיכרון רגשי‪.‬‬
‫אני חושב על זמן כעל אלמנט אלסטי בעוד זיכרון בעיניי הוא פלואידי ונוזלי‪ .‬ב׳מכולת זמן׳ יש הרגשה חזקה מאוד גם‬
‫של זמן וגם של זיכרון בשל המראה הוויזואלי המלווה בקול של אבי בצדו האחד של הדיפטיך‪ .‬כיוון שאבי הוא דור שני‬
‫לשואה‪ ,‬הוא חווה חוויית ילדות שונה לחלוטין ממני והתמודד עם רגשותיו בצורה שונה‪ .‬הוא פיתח דרך להתמודד עם‬
‫פחד באמצעות חיפוש צורך להישרדות ומקום משלו בים‪ .‬המילים והזיכרונות נשפכים ממנו כתוצאה ישירה מהמקום‬
‫המוכר שבו מיקמתי אותו – על אוניית מסע בנמל – וזו בעצם הייתה הפעולה שלי‪ .‬רק כשהיינו על האונייה הרגשתי‬
‫שאבי‪ ,‬שלא מרבה לדבר על רגשותיו ועל זיכרונותיו‪ ,‬עובר בתוך תוכו למקום אחר‪ .‬הוא חזר בזמן‪ ,‬לא מודע למצלמה או‬
‫אליי ולא שם אלינו לב‪ ,‬ואני חזרתי לתפקיד המשקיף‪ ,‬הבוחן והמאזין‪ .‬בנמל הרגשתי כאילו פתחתי מכולה של זיכרונות‪,‬‬
‫קופסה שחורה אחת מתוך מאות‪ .‬מכולות סגורות כאלו מטיילות להן בכל העולם‪ ,‬מחזיקות ומכילות זיכרונות המקיפים‬
‫אותנו‪ ,‬רובם ממתינים להשתחרר וספק אם ישתחררו אי־פעם‪ .‬זיכרונות אלו מעניקים לנו תחושה של זמן‪ ,‬של היסטוריה‪.‬‬

                                                                     ‫הולכי ירח‪( ,‬מתוך הטרילוגיה היפנית)‪ ,2015 ,‬מיצב וידאו‪ ,‬לופ‪5'07" ,‬‬
                                                                               ‫‪- 86 -‬‬

                                                                                       ‫‪INDEX‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91