Page 35 - ספר_עסק שחור
P. 35
לוקץ' -איתי לוקץ'
לי מצג שווא שגרם לי לעיתים לזלזל בתהליך ולחשוב שלא משנה
מה אני אעשה -אני ארד במשקל אחרי הניתוח.
בבית החולים הבטיחו לי שאקום מהניתוח רענן ,שזה שום דבר
וכלום ,שאני אשמח שעשיתי את הניתוח מהרגע הראשון ,שהקיבה
לא מתרחבת ושהירידה מובטחת ושהיא תימשך .הם גם שלפו
בפניי סטטיסטיקות שגויות לגבי סיכויי ההצלחה של הניתוח וטענו
שלאחר ניתוח שרוול אין כמעט סיכוי להעלות את המשקל בחזרה.
בפועל ,עברתי לא פחות מסיוט .התעוררתי מניתוח השרוול
למציאות חדשה לגמרי .תהליך ההחלמה מהניתוח לא היה פשוט
וקליל כמו שתיארו ודרש המון הסתגלות .בתור אדם שאהב לשתות
כמויות גדולות של מים ,מצאתי את עצמי מתקשה לשתות יותר
מחצי כוס קטנה .תופעת לוואי ידועה שלא דיברו איתי עליה ,היא
חוסר היכולת לשתות מים מכיוון שיש להם טעם מתכתי .זו תופעה
שעוברת בשלב מסוים ,אבל דוחקת אותך לתקופה מסוימת לשתייה
מתוקה .במקביל ,בגלל שהירידה ״מובטחת״ ,הייתי בראש שקט
ולא ניסיתי להיגמל מההרגל המגונה ומבזבוז הקלוריות.
כשיוצאים מהניתוח ,הכמויות שניתן לאכול מאוד קטנות .מכיוון
שבבית החולים מתעקשים שהכמויות לא יגדלו כי הקיבה לא
מסוגלת להתרחב ,לאחר הניתוח עשיתי מעט מאמצים לסגל לעצמי
בחירות יותר בריאות ,טעות מאוד גדולה שעלתה לי בעלייה במשקל
לאחר תקופה מסוימת.
עוד תופעה שקרתה לי (ולא רק לי) היא חרטה גדולה על שעשיתי
את הניתוח בתקופה ההחלמה שלאחריו .מה שמאוד הקשה עליי
הוא ההרגשה שהייתי לבד בעניין ,כי לפני הניתוח מספרים לך כמה
קל ונפלא הולך להיות לך ,אז מעבר לחרטה על הניתוח עצמו,
הרגשתי שונה ופחדתי שמשהו לא בסדר איתי ,כשבעצם התחושות
הן נפוצות מאוד לקרב מקוצרי קיבה בהחלמה.
סבלתי מדיכאון ומחרדה בתקופת ההחלמה ,שעברו אחרי כחודש,
כשיכולתי ליהנות שוב מאוכל והגוף היה במסלול החלמה מהיר
יותר .אם הייתי יודע שצפויה לי תקופה זמנית של דיכאון וחרדה,
התקופה הייתה עוברת עליי בקלות יחסית ,כי הייתי יודע שההרגשה
השלילית היא זמנית ,אבל שוב ,במרכז ההכנה לא הכינו אותי לדבר
כזה ,רק מכרו לי חלומות .חשוב לי לציין שהמרכז שעברתי בו
היה מלא באנשים טובים שעושים עבודה חשובה ,אבל אם הם היו
35
