Page 73 - SHENAV
P. 73
הגדה של פסח גיד
ישראל לעמל ורוגז. ובאותו הלילה התמוססו התפוררו ונרקבו
ערוב לפי שכל אחד מהמצרים שעבד והיה להם צער גדול )מכילתא ,מדרש אגדה(,
אותם לצרכיו הפרטיים כרצונו ,לתגמול זה ובבתי הערירים היה הקב"ה נוגף את ראש
באה מכת ערוב שבעלי החיים נכנסו הבית )פסיקתא רבה הוספה פ"ב קצז ע"א( .וגססו
לביתם והיו מכים וטורפים אותם כאוות הבכורות עד הבוקר ומתו )מסכת שמחות ,העמק
דבר יא ,ו( כדי שיראו ישראל את שונאיהם
נפשם. מתים )הרוקח( .ובאותו הלילה היה אור חזק
דבר לפי שבני ישראל לא היו רועים כדי שיוכלו כולם לראות את הדין הנעשה
צאנם מפני טורח עבדות מצרים ,וגם היו עם המצרים הרשעים )זוה"ק פ' בא לח ע"א(.
גוזלים המצרים ממקנה ישראל ,בעבור זה ואילו על בתי בני ישראל פסח המשחית.
ובעת שיצאו ישראל מבתיהם ,ראו את
באה מכת דבר במקנה מצרים. המצרים מוטלים מתים בשוק ואין קובר.
חי שבסיבת עבודתם היו פרושים בני ושלש מיתות היו שם .א( שהמיתו בכורי
ישראל מנשותיהן כאילו היו מוכי שחין, מצרים את כל הבא לידם .ב( מיתת
על כן באה עליהם מכת שחין שנעשו הבכורים עצמם .ג( שהמית פרעה את
השרים שיעצוהו לעכב את ישראל )הגדת
כמצורעים ומופרשים מבני ביתם.
ברד לפי שהיו המצרים מכים ביהודים ר"י עמדין(.
בחוץ וברחובות והיו לועגים מהם ונותנים ע ר המכות אפשר לפרש שהביאם הקב"ה
עליהם קולם בגידופים וחרפות ,לכן הביא
עליהם מכת ברד בדמות אבנים מן השמים על המצרים מדה כנגד מדה )זבח פסח(:
דם כנגד מיתת בניהם במי היאור ,לרמוז
להומם ולאבדם. שדם יחשב ליאור כי דם בניהם שפך,
ארבה לפי שהיו המצרים גוזלים תבואתם
אשר בשדה ,לכן הביא עליהם מכת הארבה וכנגד זה מתה כל הדגה אשר ביאור.
צ רדע כנגד צעקת בנות ישראל והספדם
שאכל כל תבואתם אשר בשדה. תמיד על היאור שהיה מכלה פרי בטנן,
ח לפי שהיו ישראל תמיד בחושך כנגד זה באה מכת צפרדע כאילו הם
הגלות ואילו הגאולה משולה לאור ,לכן יצעקו ויילילו על יללת בנות ישראל ,ויצאו
באה עליהם מכת החושך להעיר שהנה מן היאור כי משם יצאה היללה והצעקה
החושך יכסה ארץ ,ולכל בני ישראל היה
ויפשטו בכל מצרים.
אור במושבותם. כנים לפי שמררו את חייהם בעבודה
מכת בכורות לפי שהחריבו את בניו של קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,
הקב"ה והפרידום מעל שולחן אביהם ,כנגד כנגד זה באה מכת כנים בעפר שהיה לבני
זה הרג בכוריהם ,ואת בני ישראל לקח
לו לעם.