Page 97 - SHENAV
P. 97
הגדה של פסח גיד
©¦¦ ¨¦ª§§© «©,¥ ¨§¥ Ÿ¦¡¨ ¤ ¥¨Ÿ© §«© ¦ «¨ § §¦© ¨ ©¦§
¨¥¦§¦§ © ¡¤«¨¤¨ §¦© ¨ © ,¨§¦ ¨¦ ¦ §§ © «© ¨ ¤ «¨
,¦ ¦§ ¦ ¦ ¦ « § « § ¤ ¦¨ Ÿ § © «¥ , ¨ ¨ ¨ «¥
ו¦יהי ם§ ¦לוי¥דול©« מלמד «היו¦ י¦ ראל ו£עצ¤ום¤לפני ©גזי©ר ¦ת "כ,ל הב«¥ן הילו©ד¨ הי¦אורה
אחת ,,
ליאור,
יולדות ששה בכרס ©«עתל§שלכיןכנו¨«התו"חכהמיוו ו¨בבהעולדי וניקו§כמריה¥ם ם שהיו בעלי מצוינים
להם וגזרו להשליכם )ריטב"א( ,וידועים תואר פנים
ו§ההיוד¥תרםשבהעםלימ¦זקור§עמ ¨הי וש¥בר«עאללי )רפ¦שרב"צ¦וץף § ,ד¨ההי¦ןינוב ישפלי ¥וועמםמ ©כ«שיל£כיזםה Ÿהליופרוה¥ותל©וכילםרבלותש Ÿד)¥ו«אתרחותתחח¨תי«י §םה(¨.תופיושח ,
ועצו©ם¨שהיו¨ חז¨«קים ,
ב¥מכפרחש)זיב©םח ג§פדסוח§ל( .במס¨«פר, בלמשי¦ונל §הם ¨ ובןמנ§יהקגרי(,ה¨םו,ל ואהיוש§ינמו¨צו§יישנימםם תואר )ר"י
מלבושם
ו©צ¨י Ÿצית ותג©לח© §ת )ריטב"א¦ ¥,רשב"ץ( Ÿ,ו §הן ¨ב«גלל כמו¨ «¤נ ¦«אמר ובני¨« י§ ראל ר§ו ¦ ¥בהריון, ,
§בשע¨הריתגםור)ררוש"י,בנר¦יפטר§ב"דא,¥בארא «חרוŸץת גחיויםש,ןאו©בולדארהנם(,ת§פוז¨זרוה © )ר¨ש«נשבק"לם(ט¦ כהיזר ¨עה והנרעיוןשה נפ©קררי©§,א ו¥כבלשנם ¦שותפיŸרהיםה ,
ו§לזדהא¨,י «כניס המפןירוהדש«¤מהיו¨םא¦« כסדייבתשיהה¦גיול§ועתו§ז)ררייטםב"זא(ה.
פ'ו«עŸשקמרוות(ת , ,¨ יהציוחק
בלהמןהר"י¦עקק§ראיר¥ום שלא§ )נ¥אתברע¦בבנראול, §
תולדות
¦ולל§אאח¥רעו "דו¡ישארלצאו©" לשם עבלתו ¦ךפיהמשצ¨בר¤יאום, שאף וב¦המח¦יתיד§ומ¥שעטהול¨אא
ש©«דה£הםיי«נŸופרוהלית©ידכ «הף§ Ÿ ,ו ¦כמימוד , ¦ אלא נבלעו «
איתילידו,
לבין העיבור ,
§השות©הריןג§ום§בין"ויהשל¨«רי ¦צדו"ה ¨ ו ¦שלמאפרהישו וב¨פמננ¦יהגעםצמעהד© ©וונמיצכויריינםיםכ£אבו©דמתהם היו מסומנים
שהיו ידועים
השני הרבה ואפילו חודש אחד ,ולזה )שבלי הלקט בשם ר' בנימין(.
ל וי דול שהיו גדולים וחשובים אמר" פרו" כלומר היו מתעברות מיד )עוד
במצרים ,ו)אין ה מדו(בר בכמות כי זה יוסף חי דרושים לפ' שמ,ות( ,ואף על פי כן
יאמר בהמשך ,ו'כאן הכוונה כמו שמכנים לא הפילו נ .שותיהן )זבח פסח .ובתולדות יצחק
אדם חשוב ב "תואר 'אדם גדול' ,ונאמר מפרש כי הגם שהש "תהות העובר תשעה חדשים במעי
)שמות יא ,ג( "גם ,האיש משה גדול מ "אד" אמו הוא סיב "ה לריב'וי הפלות ,הן היו יולדות לשלושה
חודשים ,ולז)האמרוישרצו , .( )רי"ד ,שבלי הלקט(' " .
.(
),( ",
.ולעצם הדרשה מפסוק זה ,מבאר המלבי"ם על הגדש"פ שהוא נדרש מתי,בת שם שהיא מיותרת שהרי כבר
שם, לכגמפוייקוםש,הדעורדמרשדש)לבעהיפמנליגידאעתצשמוהה,יפוסוו(למק..אצו"יוייענגו"ירדם וללהאצמטי,תיונוךת הפבסאווקתו שהוראתה לציין ענין השייך וכיון שם , נאמר ויגר
שם". שהמגיד דרש זאת מסברא מבאר פסח אבל בזבח
אלא
והרש"ר הירש מבאר כי בניגוד לכל הציפיות המוצדקות נעשו שם
לגוי גדול שברכת ה העצימה והרבתה אותם ,וזאת מפני ששמרו על ייחודם הרוחני והמוסרי המבדיל אותם
משאר האוכלוסיה.