Page 302 - alef
P. 302

‫פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה‬

‫והתבטא שהיות ומכל דבר עושי מנהגי ודיוקי ‪ ,‬אינו מעוניי בזה שאולי‬
                                                      ‫לא יבינו הפרטי ‪377.‬‬

‫כ היתה דרכו להזהר שלא ילמדו ממנו דברי ופעמי רבות היה מ ביר‬
‫הנהגה שלו‪ ,‬שלא יבינו מהנהגתו דבר בטעות‪ .‬היה מעשה שבמ יבת בר מצוה‪,‬‬
‫נטל פי ת עוגה‪ ,‬ואמר להרב שישב לידו שהוא אוהב עוגה זו‪ .‬הלה התפלא‬
‫לעצמו‪ ,‬לש מה מ פר לו רבינו מה שאוהב‪ ,‬עד שהבי שהיות ועל המאכל‬
‫השני שהיה מונח במגש‪ ,‬היה נידו ‪ ,‬הא מברכי עליו מזונות ולא רצה שהלה‬
‫יחשוב שהוא אוכל עוגה ולא את הדבר השני משו שדעתו שאי מברכי עליו‬
‫מזונות‪ ,‬לכ הקדי ואמר לו שהוא אוהב זאת‪ ,‬ולא משו הנידו במאכל השני‪378.‬‬

‫"סתא תיקש לומפ שהוא נהנה‬           ‫ע רבי יצחק שיינר ראש ישיבת קמני‬
  ‫מאח מצופב הצגב השאלה"‬

‫תלמיד חכ צעיר בא לשאול שאלה‪.‬‬
‫שמע רבינו את השאלה המורכבת‬
‫ואמר שעליו לחשוב וביקש מהשואל‬
‫שיתקשר אחר הצהרי לנכדו והוא‬
‫יאמר לו את ההכרעה‪ .‬כשהתקשר‬
‫אחה"צ שמע את ההכרעה ומה‬
‫שהו י הנכד לומר לו‪ :‬בא ביקש‬
‫לומר עוד שהוא נהנה מאד מהצורה‬

           ‫בה הצגת את השאלה‪379.‬‬

                                  ‫שאלוב עליהן לא אהת לענוב‬

 ‫היו שאלות שעליה לא רצה באופ עקרוני להשיב‪ .‬למשל כששאלהו הא‬
‫מותר להעתיק קלטות ודי קי לא אהב לענות ובדר כלל לא ענה‪ .‬כנראה‬
‫ש בר שמצד גזל אי בזה אי ור ורק מצד "ועשית הישר והטוב" אי זה ראוי‪,‬‬

‫‪ .377‬לא נמ ר מה היתה השאלה‪ ,‬שמא היה זה במרפ ת או בחצר המרוצפת ראה שש"כ )כג‪ .‬י וש‬               ‫‪288‬‬
                                                                                      ‫פ"ה(‪.‬‬

                                                            ‫‪ .378‬מפי רבי ישראל דוד שטיינובי ‪.‬‬
         ‫‪ .379‬מפי רבי אברה נפתלי ויג ראש כולל בישיבת תורה אור ורב מני אברכי בית וג ‪.‬‬
   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307