Page 307 - alef

‫גאון ישרא‪ú‬‬ ‫פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה‬

‫רב ולא ללכת לרבני רבי ולא כמו אנשי שבוחרי רב לפי העני שרוצי ‪,‬‬
‫וזה אומר לנו התנא‪ :‬עשה ל רב‪ ,‬אחד‪ ,‬ומה שיאמר ל עשה‪386.‬‬

‫ככל שהיה ירא הוראה‪ ,‬ומרבה לברר וללב דבריו שוב ושוב‪ ,‬כאשר הכריע‬
‫פ ק הלכה בעיו והיה מנוי וגמור איתו שכ יוצא ברור ב ברתו מדברי הגמ'‬
‫והפו קי וכ מ ורת ההוראה שקיבל לקולא או לחומרא‪ ,‬לא ירא ולא חת מפני‬

‫מי שני ה לערער עליו באיומי וצעקות‪ ,‬מודעות וכד' וג א היו פו קי‬
‫גדולי ממנו‪ ,‬א כ יצא לו בהבנה ומ ורת ההלכה שקיבל‪ ,‬כ נהג וכ פ ק‬
‫בנחרצות‪ .‬שאלו פע אחד‪ ,‬וכי אתה חולק על גדול פלוני‪ ,‬הארו בדורו‪ ,‬ש ובר‬
‫אחרת‪ .‬ענה‪ :‬אני חולק? אני לומד ה וגיא והפו קי בעיו והבנה ושוקל לפי‬

‫המ ורת שקיבלתי מגדולי הפו קי וכ אני פו ק‪.‬‬
‫אמר על כ חת רבינו הגאו רבי יהודה אריה טרגר )ראש ישיבת ע חיי‬
‫באנטוורפ (‪ ,‬מצינו בזהר הק' שמכנה את משה רבינו ע"ה רעיא מהימנא‪ ,‬נשאלת‬
‫השאלה היכ נאמנותו ולמי הייתה נאמנותו‪ ,‬הא לצא או לבעל הבית‪ ,‬כי‬
‫במדרשי חז"ל מצינו דוגמאות על מ ירותו לצא יתרו שהיה ש את הקטני‬
‫לפני הגדולי ולקח הטלה על כתפו וכו' א לכאורה הכוונה היא שהיה רועה‬
‫נאמ של כלל ישראל‪ ,‬א כ צרי להבי ‪ ,‬מה הכוונה‪ ,‬הא רועה נאמ לצא‬

‫או לכלל ישראל?‬
‫אלא בדר כלל ישנה תירה מ ויימת‪ ,‬כי יש מצב שא הוא טוב לצא ‪,‬‬
‫זה על חשבו בעל הבית של הצא ‪ ,‬וא הוא נאמ לבעל הבית זה על חשבו‬
‫הצא ‪ ,‬ומשה רבינו נקרא רעיא מהימנא‪ ,‬כי היה נאמ בשלימות לע ישראל‬

‫וג לאדו ללא תירה‪" ,‬עבד נאמ קראת לו"‪.‬‬
‫ובחינה זו היתה בו ברבינו‪ ,‬בפ קיו היה מלא רחמי על השואל ועל השאלה‪,‬‬
‫נאמ ומ ור לצא ‪ .‬א יחד ע זה בראש ובראשונה היה נאמ לאדו ‪ ,‬שלא‬
‫לזוז ממה שנפ ק ומקובל כמלא נימה‪ .‬היינו שע גודל דביקותו בדי ‪ ,‬ידע אי‬
‫לקיי את יקוב הדי את ההר‪ ,‬יחד ע הבנת לבבו של השואל בפ ק הלכה‪,‬‬

‫וראו בחוש שתמיד ש לב לא רק לשאלה אלא ג לשואל‬

‫דסח וגתופה תעיקפי החב‬

‫וכ יפר הראשל"צ הג"ר מרדכי אליהו בה פדו‪ :‬רבינו נהג בח ד וגבורה יחד‬

‫‪ .386‬מפי רבי יונה עמנואל עור ירחו המעיי ‪293 .‬‬