Page 259 - 14322
P. 259
להילחם או לברוח |259
וינס התמוטט על הרצפה ,וג'יימי עבר מעליו ומיהר להצטרף
אלינו.
עכשיו ,בלי וינס המתייפח ומתחנן ,שמעתי סוף־סוף את היבבות
והאנחות שלה.
ליבי נצבט בחשש כשמיהרתי לתוך חדר השינה .עיני סרקו את
החלל הקטן ,ונבהלתי כשלא ראיתי אותה .אבל אז נמלאתי הקלה
למראה ראשה ,שהציץ מאחורי קצה המיטה.
הקפתי את המיטה וחשתי בנוכחותם של שני האחים מאחורי .אך
מיד נעצרתי לנוכח המחזה שנגלה לעיני.
החברה הכי טובה שלי ישבה ברפיון על הרצפה ועירסלה את
מפרק ידה ביד השנייה .כשהבחינה בי היא הרימה את ראשה
באיטיות .עינה השמאלית היתה כה נפוחה עד שנסתמה ,האף שלה
דימם ,בשפתה התחתונה היה חתך ,וחולצת הטריקו שלה היתה
קרועה ומכוסה נתזי דם.
ברכי רעדו כל כך עד שכמעט צנחתי לרצפה .החנקתי יבבה
שעלתה בגרוני.
ידי ורגלי רעדו כשהן נשאו אותי אליה.
"איפה וינס?" מילמלה הרפר.
"הוא בסלון .מעולף ".ירדתי על ברכי וידי נשלחו אליה ,אך נשארו
תלויות מעליה .פחדתי לגעת בה ולהכאיב לה עוד יותר" .מתוקה,
אנחנו צריכים לקחת אותך לבית חולים".
"לא ,לא ".היא ניענעה את ראשה ,וסוף־סוף ראיתי את השיער
המלוכלך ,ספוג הדם ,ליד הרקה שלה .המילים שהיא מילמלה נקלטו
בתודעתי ,ופחד אחז בי.
"אנחנו חייבות ,מותק .אולי יש לך זעזוע מוח .בית חולים
ומשטרה".
"לא ,לא ",היא אמרה שוב ושוב.
"תני לי ,וי יין ",אמר קיילב והזיז אותי מדרכו בעדינות .והוא היה
עדין עוד יותר כשהרים את הרפר בזרועותיו .היא צרחה ,והבטן שלי
התהפכה.
