Page 329 - 14322
P. 329
להילחם או לברוח |329
נאנחתי כשהיא שוחחה בטלפון ,כנראה עם המנקה שלה .אבל
עשיתי מה שהיא ביקשה ממני .התפשטתי ונכנסתי למקלחת.
וברגע שהמים שטפו אותי ,הרפיתי מהאטימות ואיפשרתי לעצמי
להרגיש את הכאב שוב .עימעמתי את היבבות שלי ,כרכתי את זרועותי
בחוזקה סביב חזי וניסיתי לרסן את הרעידות שטילטלו אותי.
התגעגעתי אליו.
כל כך.
ידעתי שלעולם לא אגע בו שוב או ארגיש את חיוכו על עורי בזמן
שהוא ינשק את כל כולי.
ידעתי שלעולם לא אוכל לפנות אליו כשאזדקק לו ,שהוא לעולם
לא יהיה נוכחות חזקה ותומכת שתעזור לי לשאת מעמסות עתידיות.
יום אחד יהיה לי את זה שוב ,עם מישהו אחר ,אבל זה לא יהיה
אותו הדבר .לא יכולתי לתאר לעצמי שמישהו אחר יגרום לי אי־פעם
להרגיש בטוחה כפי שהוא גרם לי להרגיש .ואיבדתי אותו עוד לפני
שהוא בכלל היה שלי.
מעולם לא ידעתי שרגשות יכולים להיות קשים מנשוא עד
כדי כך.
לבסוף היבבות שככו לכדי דמעות שמחיתי מפני .ואף על פי שעדיין
רעדתי ,הרגשתי רגועה יותר .והבטחתי לעצמי שזאת ההתמוטטות
האחרונה שלי.
הייתי מוכרחה להרפות ממנו.
פשוט ...הייתי חייבת.
"לא לרצות מערכת יחסים רצינית בגלל וינס זה לא בריא ",אמרתי
בערב למחרת.
עשיתי כל שביכולתי להתנהג כאילו אני ממשיכה בחיי ,ולכן
יצאתי למשקה כדי לחגוג עם החברה הכי טובה שלי .הורידו להרפר
את הגבס ,לשמחתה הרבה .לא רק שהיא יכלה לחזור לעבוד כרגיל,
היא גם אמרה שכשהורידו את הגבס ,זאת היתה התזכורת הפיזית
האחרונה ְלמה שקרה לה .היא עוד היתה צריכה להתמודד עם המשפט
