Page 184 - 23322
P. 184

‫תמי שמש קריץ‬

‫זוגות שחיים כך שנים‪ ,‬נאחזים בשאריות אהבתם הגדולה‪ .‬טוב‪ ,‬אולי‬
‫לחברות אי אפשר לקרוא שארית‪ ,‬אלא שהחברות ביני ובין אדם מעולם‬
‫לא הייתה הצד החזק‪ .‬חלקנו את המיטה‪ ,‬חלקנו את הרכוש‪ ,‬חלקנו את‬
‫ההורות‪ ,‬חלקנו את חילוקי הדעות‪ ,‬חלקנו שיחות על ספרים וסרטים‪,‬‬
‫וכל עוד הייתה תשוקה‪ ,‬הזוגיות עבדה‪ .‬ביליתי את הזמן הפנוי עם‬
‫חברים אחרים וחזרתי לאהוב אותו‪ ,‬ואיכשהו זה הסתדר‪ .‬הבעיה הייתה‬
‫שכעת מצאתי חבר שכיבה את תשוקתי לבעלי‪ ,‬ושמאותו רגע נשמטה‬

                          ‫מתחתינו הקרקע הלא יציבה של נישואינו‪.‬‬
‫העבודה שלי כדי־ג'יי הייתה דלילה‪ ,‬ובערבים שבהם לא הייתה‬
‫לי עבודה‪ ,‬הייתי קופצת ל"פוסידון"‪ ,‬המסעדה של ברוך‪" .‬מה את‬
‫שותה?" היה יוצא מהמטבח ומתיישב לצדי‪ .‬מדי פעם הוא קם לדבר‬
‫עם לקוחות שהכיר‪ .‬הגברים דיברו עם ברוך כמו עם חבר ותיק‪,‬‬
‫נשותיהם סתם ציחקקו‪" .‬מה‪ ,‬את כבר הולכת?" היה שואל ולא נותן לי‬
‫לשלם את החשבון‪" .‬כן‪ ,‬מותק‪ ,‬המשמרת שלי הסתיימה‪ ",‬הייתי עונה‪.‬‬
‫בשבתות הלכתי עם ברוך לים‪ ,‬או שסתם שהינו בדירתו‪ .‬שתלנו‬
‫צמחים בחצר‪ ,‬ניקינו‪ ,‬בישלנו‪ ,‬דיברנו‪ ,‬שתקנו‪ ,‬הקשבנו למוזיקה‪,‬‬
‫צפינו באיזו סדרה‪ .‬הבטתי בו בחשאי‪ ,‬הוא הזכיר לי שחקן צרפתי‬
‫שמשחק בסרטי פעולה‪ ,‬נו‪ ,‬איך קוראים לו‪ ,‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬ז'אן רנו‪ .‬משהו‬
‫במבט הקשוח‪ ,‬משהו בחיוך שסודק את הקשיחות‪ .‬לא ידעתי ממה אני‬
‫מפחדת יותר‪ :‬מהרגע שברוך לא ירצה אותי יותר‪ ,‬או מהרגע שירצה‬

                                                               ‫יותר‪.‬‬
‫הרגע הגיע כשבאחד הערבים מצאתי את ברוך שפוף‪ .‬ישבנו בחצר‬
‫ודיברנו בשקט כדי לא להעיר את בתו‪ ,‬שישנה אצלו באותו היום‪.‬‬
‫בשלב מסוים נפלה בינינו שתיקה‪ .‬מין שתיקה שמרמזת שיש משהו‬
‫שלא מדברים עליו‪" .‬מה קורה?" שאלתי לבסוף‪ .‬הוא אמר שהוא לא‬
‫מרגיש טוב‪" .‬יכול להיות שאתה פשוט תשוש?" שאלתי‪" .‬יש מצב‪,‬‬
‫אבל זה לא זה‪ .‬יש בעיות במסעדה‪ ,‬ירידה חדה בהכנסות‪ .‬צריך לשנות‬
‫משהו והשותף האידיוט שלי לא מבין את זה‪ .‬אני על הצד הקולינרי‪,‬‬
‫השותף שלי אמור לחשוב איך להביא קהל‪ ,‬וזה לא קורה‪ ".‬שאלתי‬

                                ‫‪184‬‬
   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189