Page 186 - 23322
P. 186
תמי שמש קריץ
אחד כבעל שדואג לה .לצפות מגבר אחר ,שאינו אבי ילדיה ,שידאג
לה ,זו טיפשות .נחשפתי במערומיי ,והמראה לא היה מלבב .נכלמת,
לקחתי את התיק ביד אחת ,ובשנייה הפרחתי לעברו נשיקה" ,תנוח,
נדבר מחר".
הכנסתי את המפתח לסוויץ' ,להתניע ,לעוף משם כמה שיותר
מהר .אשר יגורתי בא לי .ברוך הבין סופסוף שלא כדאי לו להסתבך
עם נשואה ,שגם אם תרצה לא תוכל להתגרש .מהרגע הראשון הוצמדה
לגופי פצצה מתקתקת ,וכעת הגיע זמן הפיצוץ .לא בדיוק פיצוץ ,יותר
אוויר שמשתחרר מבלון .בלון עם חוט שמוחזק בידי בעלי .בטוב לבו
בעלי שיחרר את החוט ונתן לי לעוף ,אבל הבלון התרומם ,נתקע בעץ
והתפוצץ .מה עכשיו ,לשוב לשממה? לחיים של אין בשביל מה?
נהגתי דומעת ,ומזל שבשעת הלילה המאוחרת התנועה הייתה
דלילה .הגעתי לבניין מגוריי ,העפתי מבט במראת הלובי ,התקנתי
פרצוף שלא יסגיר את רגשותיי ועליתי במדרגות .הבנות היו בחדרן,
אדם ,שראה טלוויזיה בחדר השינה ,היה שקוע בסרט ובקושי הסתכל
עליי .לבשתי פיג'מה ויצאתי למרפסת .עישנתי בשרשרת וכתבתי.
כתיבה עוזרת לי לסדר את המחשבות ,אבל שום דבר לא הצליח לסדר
את המהומה שהתחוללה בראשי .ברוך לא ביקש לחתוך את הקשר,
אבל חששתי שלכך התכוון .הוא ימשוך את עצמו ממני כמו בעסקים,
לפני שייגרם לו הפסד .ייפרד מהשותף שלו וממני בעת ובעונה אחת.
צעירים יכולים להתאהב בלי לחשוב ,אנשים בוגרים כבר יודעים
שלאהבה יש צד כלכלי .זרמנו עם הרגע ,משכנו אותו ככל הניתן,
וכעת הגיעה העת להתפכח .לא ,אני לא רוצה להתעורר" .ממחר תראי
תראי אפסיק לשקר "...התנגנה במוחי שורה מהשיר של ירמי קפלן.
אעשה הכול ,אשתנה ,אקח את גורלי בידיי ,אשנה כיוון ,אפתח חנות
בגדים ,אמכור מיצים ,כל דבר שיכניס מעות לכיסים.
איכשהו הצלחתי להעביר חיים שלמים בלי לעשות את הקישור
בין עושר לאושר .כל עוד מישהו אחר דאג לי והיה לי מספיק בשביל
להתלבש ,לצאת לחופשה ,לא חשבתי על כסף כעל מטרה .אפשר
186
