Page 190 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫לדאגה‪ ,‬הכול התנהל על מי מנוחות‪ .‬נראה שהבנות מסתגלות למצב‬
‫המוזר בין הוריהן‪ .‬אולי זה מה שעושים ילדים כשהם מבינים שההורים‬
‫שלהם במצב עדין‪ .‬בחושיהם הם מבינים שאם יוסיפו זרד למדורה‪,‬‬
‫הבית יבער עליהם‪ .‬ילדים רוצים שהוריהם יישארו יחד בכל מחיר‪,‬‬
‫ואם לא כל הילדים‪ ,‬בנותיי‪ .‬דומה שאפילו נגה בן לאדן העדיפה‬

‫שאשאר עם אביה במשרה חלקית מאשר שאפרק את הבית‪.‬‬
‫פעם בכמה זמן הייתי עושה בבית ארוחת יום שישי משפחתית‬
‫בשביל לשמור על איזושהי מסגרת‪ ,‬אבל לא הקפדתי על כך‪ .‬היו ימי‬
‫שישי שבהם הצטרפתי לארוחות שישי אצל חבריו של ברוך‪" .‬אני‬
‫מוזמנת לארוחה‪ ,‬יש אוכל בסירים‪ ",‬הייתי אומרת לבנות‪" .‬אין בעיה‪",‬‬
‫הן היו עונות‪ .‬אם לאביהן אין בעיה שאני יוצאת בערב שישי‪ ,‬מה הן‬

‫יכלו לומר‪.‬‬
‫סביב השולחן בבית חבריו של ברוך נסובו גם ילדי החברים‪.‬‬
‫הגדולים לא שאלו אותי דבר‪ ,‬משום שכנראה האזינו לשיחות‬
‫המבוגרים וידעו שאני נשואה‪ ,‬אבל אחד הילדים הקטנים שאל אותי‬
‫פעם איפה הילדים שלי‪ .‬אמרתי שיש לי שתי בנות גדולות‪ ,‬ושהן לא‬
‫יכלו לבוא‪ ,‬ולמזלי הוא הסתפק בזאת‪ .‬אנשים מבוגרים לא הבינו איך‬
‫אני מרשה לעצמי לסעוד ארוחת שישי עם משפחות אחרות‪ ,‬כך שהיה‬
‫קשה לצפות שהילד הקטן יבין‪ .‬ברוך מילא‪ ,‬הוא גרוש‪ ,‬הגיוני שילדיו‬

‫לא איתו בכל ערב שישי‪ ,‬אבל אני?‬
‫שלושת ילדיו של ברוך מנישואיו ידעו עליי‪ .‬הקטנה‪ ,‬שכבר‬
‫הספיקה לסיים את בית הספר היסודי‪ ,‬הייתה פוגשת אותי לפעמים‬
‫בדירתו‪ .‬הגדולים‪ ,‬בת ובן בגי ֵלי העשרים‪ ,‬נתקלו בי בכמה הזדמנויות‬
‫ולא שאלו שאלות‪ .‬יכול להיות ששאלו את אמם‪ ,‬ושאת התשובות על‬
‫טיב יחסיו של אביהם עמי קיבלו ממנה‪ .‬עם ברוך עצמו‪ ,‬כך הבנתי‬

‫ממנו‪ ,‬ילדיו לא דיברו עליי‪.‬‬
‫הדברים הגיעו לידי כך שבאחד הימים ברוך עצר ליד מרכז מסחרי‪:‬‬
‫"יש פה חנות לחומרי בניין‪ ,‬תשכפלי לך‪ ",‬הושיט את המפתח לדירתו‪.‬‬
‫שיכפלתי את המפתח ואת אהבתי אליו‪ ,‬וכמה ימים אחר כך סידרתי‬

‫‪190‬‬