Page 272 - 23322
P. 272

‫תמי שמש קריץ‬

‫ישבתי בחצר המסעדה נסערת‪ ,‬שיחזרתי בראש את הפגישה בין בתי‬
‫למאהבי‪ .‬האם בתי יודעת שברוך הוא לא סתם חבר שלי? כשהמלצר‬
‫הגיע‪ ,‬הזמנו מגש פיצה מוצרלה עם עלי בזיליקום‪ .‬לא היה לי תיאבון‪,‬‬
‫אבל הצעתי שנוסיף את הסלט עם העגבניות והכוסברה ואת הכרובית‬
‫המטוגנת‪ ,‬כדי שהארוחה תארך יותר זמן‪ .‬זמן‪ ,‬שהרחיק אותי מזירת‬
‫הפשע‪ :‬דירת מאהבי‪" .‬תביא לי גם כוס יין אדום‪ ",‬אמרתי למלצר‪.‬‬
‫ברוך הסתפק בבירה‪ .‬משכתי את הזמן ככל יכולתי‪ ,‬אבל כעבור כשעה‬
‫מיצינו‪" .‬שנחזור?" ברוך שאל‪" .‬כן‪ ,‬וליתר ביטחון‪ ,‬אעשה סיבוב‬

                           ‫לוודא שהפיאט של נגה לא שם‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫הרגשתי מטופשת‪ ,‬ובכל זאת נקטתי משנה זהירות‪ .‬הורדתי את‬
‫ברוך בפתח הדירה‪" ,‬אעשה סיבוב קצר‪ ,‬ואז אחנה‪ ",‬הודעתי לו‪ .‬נסעתי‬
‫לכיוון שבו נגה אמרה שהחנתה את רכבה‪ ,‬וליתר ביטחון הסתכלתי‬
‫במקומות נוספים לאורך הרחוב‪ .‬החניתי את רכבי‪ ,‬ולפני שיצאתי‬
‫מתוכו‪ ,‬שלחתי לנגה הודעה‪" :‬נו‪ ,‬מצאת את האדידס שרצית?" היא‬
‫ענתה שלא‪ ,‬ושרכשה בסוף זוג אחר‪ .‬לא רציתי לשאול אם היא בבית‪,‬‬
‫זה נראה לי שקוף מדי‪ .‬אם אני בזולה‪ ,‬כפי שטענתי‪ ,‬זה לא אמור לשנות‬
‫לי אם היא בבית‪" .‬ברוך אמר שאת מתוקה לאללה‪ ",‬כתבתי לה‪" .‬אני‬
‫מקווה שלא תיקנת אותו‪ ",‬בתי עקצה אותי‪" .‬נראה לך? אמרתי שאת‬
‫דבש טהור‪ ,‬נדבר מחר?" עניתי בזריזות‪ .‬נגה שלחה לי בתגובה אימוג'י‬
‫של אגודל זקור מעלה‪ .‬ההתכתבות עם בתי הפשירה מעט את המתח‬
‫שהייתי שרויה בו‪ ,‬וכשנכנסתי לדירה של ברוך‪ ,‬השתדלתי להתנהג‬

                     ‫כרגיל‪ .‬כמה אפשר לטחון פגישה כל כך קצרה?‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬לפני שיצאתי מהבית לבית הקפה‪ ,‬זרקתי לאדם‬
‫שפגשתי את נגה אתמול במקרה ברחוב‪ ,‬בלי להזכיר את ברוך‪ .‬אדם‬
‫אמר‪" ,‬אה‪ ,‬נחמד‪ ",‬ואפילו לא שאל איפה זה היה ועם מי הייתי‪,‬‬
‫ואיכשהו ידעתי שגם נגה לא תספר לו דבר‪ .‬כדי לא להיראות להוטה‬
‫מדי‪ ,‬לא התקשרתי לנגה לשאול איך הרגישה‪ .‬חיכיתי בקוצר רוח‬
‫שהיא תגיע הביתה‪ ,‬ובבואה כעבור יומיים שאלתי אותה בפשטות —‬
‫ממש התאמנתי על המשפט שאומר לה — אם הייתה נבוכה לפגוש‬

                                ‫‪272‬‬
   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276   277