Page 321 - 23322

‫אהבה בנסיבות מחמירות‬

‫אדם ואני סיכמנו שאשאר עם האשראי‪ ,‬עד שאדע אם בכוונתי‬
‫להישאר ביוון לאורך זמן‪ .‬בשלב ראשון החלטנו להתייחס לנסיעתי‬
‫ליוון כאל חופשה‪ .‬נקבל החלטות בהמשך‪ .‬קיוויתי שביוון אצליח‬
‫לצאת סופסוף מאזור הנוחות ואמצא עבודה‪ ,‬לא חשוב במה‪ .‬מי יודע‪,‬‬

‫אולי אפילו במועדונים‪ ,‬אין די־ג'ייאית בעירה!‬
‫בשבועיים שנותרו עד הטיסה השמיכה חנקה אותי בלילות‪.‬‬
‫התהפכתי מצד לצד‪ ,‬קמתי לשירותים‪ ,‬שתיתי מים‪ ,‬לא ידעתי את‬
‫נפשי‪ .‬עם בוא החשכה‪ ,‬החרדות צצו בעוצמה‪ ,‬אבל היה מאוחר מדי‬

‫להתחרט‪.‬‬
‫"יהיה בסדר‪ ",‬אמרה לי אבישג‪" ,‬זו חתיכת הרפתקה‪ .‬אמרת‬
‫שבעלך לא סוגר את הדלת‪ ,‬אז מה הבעיה?" את הדלת לא‪ ,‬ומה על‬
‫הלב? לא יכולתי לשתף את אבישג באהבתי לבעלי‪ ,‬כי היא מהצד של‬
‫ברוך‪ .‬מהצד שלי‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬אבל עם ברוך‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬היה קצת‬
‫קשה להסביר — לה‪ ,‬לעצמי‪ ,‬לכל העולם ואשתו — שאני עוד אוהבת‬
‫את בעלי‪ .‬אוהבת אותו? אני הרי עוזבת אותו למען אחר‪ ,‬למען השם!‬
‫מה שבטוח‪ ,‬התכונה לקראת ה"הרפתקה" הזאת לא לוותה בהתרגשות‬

‫חיובית‪ ,‬כפי שאבישג ייחלה שיהיה לי‪.‬‬
‫רוב הזמן הייתי מבוהלת‪ ,‬להבדיל מנרגשת‪ .‬הספקתי למצוא‬
‫לי תחליף אדמיניסטרטיבי‪ :‬עוזרת שתגיע פעמיים בשבוע לנקות‬
‫ולבשל‪ .‬הראיתי לה איפה כל דבר נמצא ושאר הנחיות‪ .‬עשיתי כל‬
‫שביכולתי להקל על בעלי ובנותיי את היעדרי‪ ,‬וכל אותה העת‬
‫געשתי מבפנים‪ :‬הפרידה‪ ,‬לא רק מהבנות‪ ,‬אלא גם מבעלי‪ ,‬נראתה‬
‫לי בלתי נתפסת ממש‪ .‬גחמה‪ .‬הימור לא מושכל‪ .‬משהו שמעיד על‬

‫בוחן מציאות לקוי‪.‬‬
‫והגילוי המרעיש‪ :‬פתאום הבנתי שהבעל שלי הוא דווקא כן החבר‬
‫הכי טוב שלי! האדם היחיד‪ ,‬לבד מהוריי ומאחי‪ ,‬שמסתדר איתי לאורך‬
‫שנים למרות המשקעים‪ ,‬למרות חסרונותיי‪ .‬רק עם אדם לא פחדתי‬
‫לריב ריב אמיתי שמוציא את כל השדים‪ .‬מצחיק‪ ,‬אבל בזמנים הטובים‬
‫היה לנו על מה לריב‪ .‬מאיפה הבאתי בכלל את המחשבה שאדם הוא‬

‫‪321‬‬